מעשה בהחפץ חיים זצ"ל אשר סיפרו בעצמו לפני תלמידיו, ור' שלום מאיששוק – שהיה בין השומעים, סיפר זאת לר' ברוך בער זצ"ל, ואנו שמענו את כל המעשה מפלוני שנחבא בחדרו של ר' ברוך בער בעת שר' שלום מאיששוק סיפר זאת.
וכה סיפר החפץ חיים:
בהיותי בן חמש עשרה שנה, פתח הח"ח, נסעתי ללמוד בישיבתו של ר' נחומקה הורודנער זצ"ל, והבחינו התלמידים שמדי לילה לאחר חצות, היה נעלם ר' נחום לזמן מה וכאשר בדקו אחריו, מצאו שהוא הולך לביהכנ"ס שבעיר שהיה באותה שעה ריק מאדם.
נפשי חשקה לדעת מעשיו של הרבי לאחר חצות הלילה, ממשיך הח"ח לספר, הלכתי לאותו ביהכנ"ס לתפילת ערבית, וכשכל הקהל שבו לביתם נחבאתי בעזרת הנשים מתחת הספסל, עד שנעל השמש את ביהכנ"ס והלך לו.
בשעת חצות ליל, שמעתי את קול חריקת המנעול, והבנתי כי הרבי נכנס כעת לבית הכנסת, רעד חלף בגופי, התבוננתי בדריכות מבעד למחיצה לראות ולהתבונן במעשיו של הרבי זצ"ל, והנה ר' נחומקה עלה על הבימה, והכניס ידו אל אחת התיבות של ה'שמות' שעמדו שם, ומוציא מתוכה איזה ספר, וכנראה שהיה זה ספר קבלה, והחל מעיין בו.
וכאשר החל ללמוד בו ראיתי לפתע אש סביבותיו... רעדה אחזתני ורציתי לצעוק – 'געוואלד, עס ברענט א פייער'! (הצילו! אש מתלקחת!) אך הרגשתי שלא מדובר באש טבעית, עמדתי איפוא בשתיקה ולא הוצאתי הגה, אך רעדתי כולי ושיני דא לדא נקשן, מספר הח"ח, וחשבתי שנשמתי פורחת מתוכי! מרוב פחד!
כך נמשך הדבר כשעה שלמה, וכאשר סגר את הספר נעלמה האש! לגודל המראה הנורא הלזה- מסיים הח"ח את סיפורו, לא היה בכוחי לעמוד על רגלי והמשכתי לשכב על הספסל עד אור הבוקר, כשכל גופי רועד מפחד המראה הגדול.
הנה לנו מושג מה על חזיונות שמימיים, ואיך הרגיש הח"ח בעת שראה רק את האש! אכן ראיית מלאך ממש, שזהו כבר חזיון יותר נורא, הלא הפחד והמורא, גדול שבעתיים!
ואל תאמר אשר רק בדורותינו אנו הפחד הוא כה רב, אלא אפי' בדורות הקודמים שהיו רגילים לראות מלאכים, היה פחדם ומוראם מראות מלאך לאין ערוך, וכפי שמצינו בדוד המלך ע"ה: "והמלך דוד זקן בא בימים ויכסוהו בבגדים ולא יחם לו" (מלכים א', א'), ופירש רש"י, לפי שראה את המלאך וחרבו שלופה בידו, נצטנן דמו מיראתו, ואף שראיית המלאך שראה דוד היתה שנים רבות קודם, הנה לגודל המורא, לא מש המחזה מדוד כל ימיו, ואף בעת זקנותו עדיין פוחד הוא ודמו צונן!