וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל (ויקרא יט יד)
סיפר הגר"א טאובנר: כשהזמנתי את מורי ורבי הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל לאירוסין שלי בירושלים, הגיע ואמר דרשה שלימה ורמזים על שמות החתן והכלה, אבל לא הזכיר אפילו דבר תורה אחד. התפלאתי ושאלתי אותו מדוע לא אמר דברי תורה, והשיב, שראה שישבו שם כמה מהמסובין שהיה חשש שלא בירכו ברכת התורה… "ונמצאתי מכשילם בדבר איסור ללמוד קודם ברכת התורה".
וסיפר הגרא"ל דייטש שכך היה גם בעת שמחת התנאים של בחור מהישיבה: באמצע הדרשה התחיל לפתע רבי אברהם לדבר בעניני דעלמא, וכל השומעים תמהו על הדבר, ואחר כך שוב חזר והמשיך בדברי התורה שעסק בהם בתחילה. לאחר שסיים את דבריו שאלוהו לפשר הדברים, ואמר ששם לב כי נכנס מלצר יהודי שלפי מראהו נראה שלא אמר ברכת התורה ביום זה, ולא רצה להיכשל ב'לפני עוור' בכך שיכשילו בשמיעת דברי תורה לפני ברכת התורה, ורק כאשר יצא המשיך בדברי התורה שעסק בהם.
(איש לרעהו מתוך אגן הסהר)