"אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ"… (ויקרא ה' כ"א)
הגה"צ רבי שלום מרדכי שבדרון סיפר שלרבי אליהו דושניצר היה בן בשם ר' אשר שנסע לאמריקה והשאיר לאביו פרדס ברמת השרון. עברה אז תקופה קשה על הפרדסנים עקב משבר חמור במסחר התפוזים, כך שהגיע מצב שההוצאה הייתה יתירה על ההכנסה. הוצרך איפוא רבי אליהו דושניצר להכנס לחובות כדי לקיים את האילנות. לבו היה דווה על החובות העולים וגדלים, ועל מצב הביש אליו נקלע, דבר הנוגד את השקפת עולמו. נוסף לכך לבו היה דואג וחרד שלא יעזוב את העולם עם חובות, ויהיה חלילה בכלל 'לוה רשע ולא ישלם'. הוא הרבה בתפילות ושפך שיחו לפני ה', וגם היה מבקש מכל מכר שפגש שיתפלל עליו שיזכה להפטר מן הפרדס, למוכרה ולפרוע את כל חובותיו.
אחד מתלמידיו נעשה לאחר נישואיו מתווך דירות ומגרשים, חיפש ומצא יהודי אמריקאי שרצה לקנות פרדס. הוא הפגיש את רבי אליהו דושניצר עמו, ויחדיו נסעו שלושתם לרמת השרון. באוטובוס ישב רבי אליהו דושניצר ליד הקונה ושוחח עמו: הרי הכתוב אומר: ולא תונו איש את עמיתו 'לכן עלי חובה למנות כל החסרונות שנמצאים בפרדס שלי: אילן אחד נתגלו בו תולעים, אילן שני נתמעטו פירותיו, אילן שלישי יבש וכדו'. ועתה דע לך יקירי, בגמרא אמרו: הרוצה לאבד מעותיו ישכור פועלים ואל ישב עמהם (ב"מ כט ב). כלל זה נאמר בכל מצב, קל וחומר בפרדסי שיש בו כל כך הרבה 'חסרונות'. לכן אני מודיעך, אם לא תוכל אתה בעצמך לעבדה, הרי אתה מניח מעותיך על קרן הצבי, הקונה שמע בסבלנות את כל הדברים ושתק, כאומר 'ויהי מה אני קונה'!
כשהגיע האוטובוס לרמת השרון, הלכו לפרדס. התחיל רבי אליהו דושניצר להראות לקונה את כל החסרונות שמנה, כי הרי אינה דומה שמיעה לראיה והצביע לו: הנה העץ המתולע, הנה העץ היבש, כאן יש בור וכו'. הלה עומד בשתיקתו ואינו זז מעמדתו, הוא מוכן לקנות. לפתע נעצר האיש ולקח כדורי תרופה ולגם נוזל מתוך צנצנת שהוציא מכיסו. ניתר רבי אליהו דושניצר ממקומו, ושאלו מה קרה? ויען הקונה: רבי, אל בהלה, היות ויש לי לב חלש, נתן לי הרופא תרופה לגמעה מידי זמן מסוים.
רק יצאו הדברים מפי האיש, מיד ביטל רבי אליהו דושניצר את המקח. בהפטירו: הקב"ה ישלח לך רפואה שלימה במהרה, אבל אני את פרדסי לא אוכל למכור לך בשום פנים ואופן! כאן פקעה סבלנותו של הקונה, וטען: מה איכפת לך רבי, אני מסכים לקנות הפרדס. אולם רבי אליהו דושניצר לא נסוג בו, ויאמר לו וכי בשביל שאתה לא מבין שמקח זה לא טוב עבורך, המותר לי להונות אותך? הרי אמרתי לך 'כי הרוצה לאבד מעותיו ישכור פועלים ואל ישב עמהם' אם כן כיצד יוכל אדם בעל לב חלש לטפל בעצמו בפרדס קשה כשלי? לא ולא! את הפרדס לא אמכור לך! מיד פנה והלך לו, וחזר לפתח תקוה.
באותם ימים פגש רבי אליהו דושניצר את תלמידו רבי שלום שבדרון בתחנה המרכזית בתל אביב. פנה ואמר לו: הרי אתה משלנו, וקיבלת ממני בישיבה תועלת, לכן ארשה לעצמי לבקש ממך טובה. הרי אתה יודע את הצער ועגמת הנפש שיש לי מהפרדס. והנה לפני זמן מה ביקשתי את אחד מחבריך מתלמידי הישיבה, שפתח 'תלמוד תורה' בירושלים, שיאמר תהילים לאחר גמר הלימודים עם הילדים שאצליח למכור את הפרדס ואפרע כל חובותיי. לא ביקשתי שיאמר התהילים חס וחלילה בשעת הלימודים, שלא לגזול מחשבון זמן לימודם. אך אחר שעת הלימוד כשבין כה וכה הולכים הילדים לבתיהם , יאמר עמהם כמה מזמורי תהילים להצלחתי והצלתי מהפרדס.
אבל – כאן עצר בדיבורו, וחשב כיצד יסגנן הדברים, שלא יכשל בחשש לשון הרע על אותו תלמיד ששכח למלא בקשתו. והמשיך: הרי אתה יודע שפלוני טרוד במצוות הרבה, ובוודאי מרב טרדותיו שכח מלומר תהילים עם הילדים. לכן אבקשך, הרי אתה נוסע כעת לירושלים, סור נא לאותו מנהל ותזכיר לו מבוקשתי. שאלו התלמיד: רבי, מנין לו שהלה ודאי שכח? השיב רבי אליהו דושניצר מיד: כי עדיין לא מכרתי את הפרדס! (אמונה מוחשית בכוחה של תפילה!)
בבואו לירושלים מיד הלך הלה לפגוש את החבר, ומצאו נחפז בצהרי היום לסניף הדואר לפני שיסגרוהו. מסר לו השליחות, ואכן הלה אישר את דברי רבי אליהו דושניצר כי שכח מהדבר. נטש את עסקיו, ומיד חזר לתלמוד תורה ואמר עם הילדים כמה פרקי תהילים וראה זה פלא, לאחר כשבוע מכר רבי אליהו את הפרדס, פרע חובותיו, ושב ורווח לו.
פעם נסע באוטובוס בתל אביב עם ר' שלום שבדרון הוא עלה על האוטובוס שילם את הכסף לכרטיס ושכח לקחת את הכרטיס,ר' שלום גם שילם, ר' שלום קיבל את הכרטיס והוא שכח לקחת את הכרטיס. כשהוא נכנס לאוטובוס הוא תופס את עצמו אחר כך שהוא שכח לקחת את הכרטיס, נו מה אני יעשה? מה אנחנו היינו עושים, אבל שילמתי אז מה רוצים ממני אני שילמתי שאנחנו יודעים ששילמנו מה בכלל השאלה. לא מדברים הרי מאחד שעולה בלי לשלם אבל לא ר' אליהו דושניצר לא, אז הוא התחיל לטעון עם ר' שלום מה עושים כאן מה עושים כאן נפלתי לעסק מר אם עולים ושואלים על הכרטיס ואין לי ,כולם יסתכלו עליו, אדם מכובד ראש ישיבה הוא עלה על אוטו בלי כרטיס, מי יזכור שהוא שילם והוא לא לקח כרטיס זה הרי יהיה חילול ה' זה הרי מוראדיג אין דער וועלט, ולבקש מהנהג ששילמתי ושכחתי לקחת את הכרטיס אז הנהג יסתכל עלי, הוא יבדוק אותי מי יודע היהודי הזה רוצה לרמות,
הוא מסתמא לא שילם והוא מבקש כרטיס אז הלאה לא הוגן, אז זה הלאה חילול השם, מה עושים כאן ולהישאר ככה ואולי לרדת בתחנה הבאה ולא לעשות בכלל שום עסק מזה אז אני גורם בלפני עיוור של גזילה בגלל שהנהגים משלמים לחברה לפי כמות כרטיסים שהם שילמו וכשאת הכרטיס הזה הוא לא נתן אז הרי נשאר אצלו הכרטיס אז אותו שילינג שהוא שילם צריך להישאר אצלו בכיס ולמעשה זה שייך לחברה אז הוא הרי גנב ואני גרמתי לפני עיוור על הגניבה הזאת, מה עושים כאן ? והלאה ללכת לקנות עוד כרטיס אז אני ירויח את זה אבל מה עם השילינג שנתתי לו הוא יקח את זה לעצמו. על כן ר' שלום הבה נחשוב מה עושים כאן ,תשמעו תשמעו עסק עם כרטיס, ר' שלום אני אומר לכם אני מוחל לו את השילינג במחילה גמורה אני מקנה לו את השילינג עכשיו. הוא ניגש ונותן עוד שילינג וקונה עוד כרטיס !! אתם שומעים איך שיהודים הם מחושבנים זה הרי שיעור כללי רבותי זה הרי שיעור שלם אויס געחשבנט כל הצדדים כאן זה לפני עיוור וכאן זה שאלה של חילול ה' מכל הצדדים הוא בנה ותירץ את כל הסוגיא זה הפשט זה הרי מוראדיג אין דער וועלט איך נראה אדם שהוא זהיר.
זהירותו של מרן רבי איסר זלמן
רבי איסר זלמן מלצר אמר לרבנית בזמן המלחמה שהיו מחלקים מים והיה תור גדול והיו אנשים שרצו לוותר על תורם עבור הרבנית ואמר לה בעלה דעי לך שלפעמים לא כולם מוותרים ויש כאן חשש גזילה מלבד מה שלפעמים יכולה להיות גורמת חלילה לשפיכות דמים שהיה נופל פגז על מקום שחילקו מים ויתכן שבגלל שהקדימו לך נשאר אחר במקום זמן יותר ואז נופל הפגז והרגו.
אנשים שעומדים בתור וכשרואים שהתור הוא ארוך מקדמים עצמם שלא כדין יתכן שזה גם איסור גזילה גם לפעמים גובר על ילד קטן ומקדים עצמו בתור לפניו יתכן שזה נקרא גזילה שאין לו השבה.
זהירותו של מרן בעל הקהילות יעקב
בספר פניני רבנו הקהילות יעקב סיפר הרה"ג רבי משה מרדכי שולזינגר שאמר לבעל הקהילות יעקב על אחד מחידושיו שכ"כ בעל הכוכב מיעקב, ענה לו הקהילות יעקב האמת היא שיש לי בביתי הספר היקר הזה כוכב מיעקב אלא שאין אני משתמש בו קניתי אותו לפני כארבעים שנה בתל אביב ברחוב אלנבי אצל מוכר ספרים אחד שהיה לו ברחוב דוכן עם ספרים שונים ובשמחה רבה מצאתי שם פעם את הספר כוכב מיעקב שהיה יקר המציאות וקניתי אותו ואח"כ נמלכתי בדעתי שהמוכר מסתמא לא ידע את גודל יקרת ערך הספר הזה ומכר לי אותו יותרמדי בזול לפי ערכו ולא היה לי כח ואפשרות לנסוע שוב לתל אביב ונהיה לי ספק אם אפשר להשתמש בספר ולכן הוא מונח אצלי בלי שימוש דאם לא כן יתכן שגם אני הייתי מוצא בו את המציאה שמצאתם עכשיו כי משתוקק אני מאדללמוד בו.
גניבה עוברת בירושה
סיפרו על אחד שגנב בנק, אמר הסבא מסלבודקה אתם חושבים שזה התחיל אצלו הסבא שלו גנב חידושי תורה והוא היה צריך להגיד איזה תורה והוא גנב מספר ואמר שלא בשם אומרו והבן גנב כבוד שלא הגיע לו ממילא הנכד גונב בנק.
(מתוך הספר 'מדות והנהגות טובות' )