ישראל למברגר
החתונות שהתקיימו לפליטי – השואה על אדמת אירופה, ראויות לפרק מיוחד בדברי ימי עם ישראל. שרידי חרב שאתמול יצאו מכבשני אושוויץ, והיום יוצאים לקראת כלה. החתונות זכו לריבוי משתתפים, ולאווירה לפעמים משונה. כזו שתתכן רק בחתונה שמתקיימת בבנים לעם ששליש ממנו הוכחד זה מכבר. לפעמים היה הפוך. השמחה הייחודית הייתה גואה ומתפרצת – כאור שבוקע מתוך החושך.
הרב גרינפלד היה יהודי הונגרי, אשר איבד את משפחתו באושוויץ. את הזיווג שני שלו הוא נשא בהענוויל.
וכך תיאר אחד המשתתפים את האטמוספרה ששררה בחתונתו: "האווירה הייתה בתחילה רווית צער ועצב. לא הורגשה טיפת שמחה. עד אשר תפסנו יוזמה בחורים אחדים, שהחליטו כי מוכרחים לשפר את האווירה ויהי מה. מוכרחים להחדיר פה קורטוב של שמחה!"
והנה הפתעה: כרכרה מלכותית-רתומה ל…שני בחורים –התפרצה לאולם. מעל הכרכרה ניצבה מתנה אדירה עבור הזוג הצעיר.
עיני המשתתפים ננעצו במתנה. סקרנים לדעת מה היא מכילה. הכרכרה עצרה ואחד הבחורים החל לפרק את המתנה. הסיר את האריזה, אך מסתבר שיש אריזה פנימית נוספת.
הסיר את האריזה, אך מסתבר שהייתה עוד אריזה פנימית.
הסיר את האריזה, אך מסתבר שהמתנה עודנה ארוזה.
שליפת כל אריזה הייתה מלווה בהסבר מבדח, והציבור ממש התגלגל מרוב צחוק.
סוף סוף בתום קילוף אין ספור אריזות נשלפה המתנה לזוג הצעיר: שי קטנטן נחמד.
לאחר השואה, היגר העילוי הנורא רבי מרדכי פוגרמנסקי זצ"ל לצרפת – שם השקה בטל-חיים בחורים משארית הפליטה. הוא נכח בחתונה זו, ולאחר שהסתיימו ה"צחוקים" ביקש את רשות הדיבור- כדרכו לשאת דברים בכל אחת מהחתונות הללו. בתוך משאו המלהיב על ערכה של שמחה יהודית – במיוחד בתקופה זו של בנין הנהרסות – שילוב רעיון מוסרי.
וכה אמר:
"ראינו מקרוב, שהאדם מסוגל להגיע עם מטען גדול, ולמראית עין חושבים מי יודע מה נמצא בתוכו!
אך הנה, מתחילים לפרק את האריזה ומוציאים עוד קופסה ריקה, עוד נייר ריק, ושוב פעם עטיפה ריקנית – עד שבסופו של דבר מוצאים משהו פעוט, חפץ זעיר שבקושי רואים אותו.
כיוצא בזה יבוא יהודי לעולם האמת עם מטען חייו. בחשבו לעצמו: "שישו בני מעי, הגעתי הנה עם מטען כבד של מעשים טובים!" אך כאשר מתחילים שמה לברור [-"פונאנדער קלייבן", כלשונו באידיש] אזי רואים "ס'איז פוסט!" [-זה ריק, חלול!] שוב עטיפה ריקה ועוד אריזה נבובה שאין בתוכה כלום, בקושי מוצאים משהו קטנטן, עשיה זעומה שיש לה איזה ערך זוטא בעלמא דקשוט.
עיניו של רבי מרדכי זלגו דמעות שליש והוא סיים: "יישר-כוחכם בעד כל החזיון הזה, הלא הדגמתם לנו איך נראים חיי האדם עלי אדמות… " ["אבוא בגבורות" מובא ב"רבי מרדכי פגרמנסקי"]
(מוסף שבת קודש פרשת בא תשע"ט/ יתד נאמן)