במשך כ-400 שנה, מעת שרבה של העיר קראקא – מרן הרמ"א – נסתלק ביום ל"ג בעומר בשנת של"ב ומנוחתו כבוד בבית העלמין שבחצר בית הכנסת שלו, נעשה יום ההילולא שלו ליום חגה של העיר ושל פולין כולה. רבבות מבני ישראל הגיעו מכל קצווי פולין לעלות לציונו, וכמובן שגם ניצלו הזדמנות נאותה זו גם לבקר את ציוניהם של גדולי העולם ומאורי הדורות הנוספים השוכנים באותו בית עלמין, כמו התוספות יו"ט, ה'מגלה עמוקות', שגם הם כיהנו כרבני קראקא בדורם.
תיאור חי מאירועי ל"ג בעומר בקראקא, מביא יליד קראקא הרה"ח רח"ש פרידמן בספרו 'איך וועל זיי איבערלעבן' (תורגם ללשה"ק ע"י י.א. אוביץ, אנטוורפן תשמז עמ' כג), וכך הוא מתאר:
"עוד בתחילת ערב ההילולא החלו לנהור אלפי אנשים נשים וטף להשתטח על הציון הק' ולהתפלל עבור ישועת כלל ישראל. הממשלה העמידה לרשות הבאים מכל רחבי פולין רכבות מיוחדות, מדי שעה הייתה רכבת כזאת מגיעה ופולטת מקרבה המוני אנשים. הנהלת הרכבת אף קבעה מחירים מוזלים לאלו שבאו להשתתף בהילולא, לשם כך קיימת הייתה ועדה מיוחדת אליה פנו כל המעוניינים, חילקה אישורים מיוחדים שע"י הצגתם זכו בתעריף המוזל.
לפי ההשערה היו מגיעים לקראקא ביום זה כ-50 אלף איש. בעת כזאת, שהלחץ והדוחק רב, היה זה זמן מתאים גם עבור הגנבים והכייסים שהתערבו בבאים וניסו להוריק את כיסיהם. פלוגת משטרה מיוחדת יוחדה על כן, שמתפקידה היה לשמור על הסדר בבית העלמין עצמו ומסביב לו.
בחצר שהובילה אל בית העלמין וברחובות הסמוכים לו, ערוכים היו עשרות שולחנות מכל חברות הצדקה שבעיר, שהצליחו לאסוף סכומי עתק למטרות הצדקה השונות. מדי שנה היה מופיע יהודי ישיש מאחת העיירות הסמוכות היה מציב שולחן בבית העלמין על השולחן היה דוד גדול עם לימונדה והיה מחלק שתייה חינם לכל דורש יהודי זה קנה את עולמו במצווה רבה זו כי בעת כזאת שהייתה צפיפות בלתי נסבלת היו הרבה מקרי התעלפויות, והמים הקרים היו למשיבת נפש פשוטו כמשמעו.
בית כנסת הרמ"א ובית העלמין הסמוך לו, לא ניזוקו כלל בשואה, ועדיין יכולים לראות את הרחוב והחצר שממנו הכניסה אל בית העלמין ואל בית הכנסת. הכהנים היו עומדים בעזרת הנשים של בית הכנסת הסמוך ונראה אל בית העלמין ומשם השתתפו ביום ההילולא.
(הרב דוד נחמן רוטנר, 'המבשר תורני' אמור תשס"ט)