הרב ישראל ליוש
"הדרן עלך תלמוד בבלי"… נשמע קולו המתרגש של המסיים, משפט קצר שאורכו יותר משבע שנים! משפט מתוק שנאמר בגיל וברעדה, בתום מסע עקבי שהחל לפני שמיטה, יום אחר יום, דף ועוד דף, מסכתות וסדרים…
"הדרן עלך תלמוד בבלי"… האות ניתן והשמחה פרצה, כל הקהל ללא יוצא מן הכלל, גדולי תורה ואדמו"רים, רבנים, ראשי ישיבות וכל עמך בית ישראל שילבו זרועות ורקדו לכבודה של תורה, איש לא יכול היה להישאר לשבת, שמחת התורה דבקה בכולם והם פיזזו וכרכרו בכל עוז לפני ה', לכבוד תורתו ולתפארת לומדיה…
"הדרן עלך תלמוד בבלי"… המשפט שציין עבור רבים מהרוקדים את סיום , ועבור המובחרים שבהם, חברי 'דרשו', עמידה איתנה בכור המבחנים – היה עבור רבים אחרים משפט פתיחה, קו זינוק למסע בן שבע שנים שבתומם גם הם יזכו למלמל את המשפט המרטיט "הדרן עלך תלמוד בבלי"…
משתתפי חגיגות סיומי הש"ס אשר עדיין לא זכו ללמוד דף היומי, נכוו מלהבות הצהלה ומאש השמחה. טעמו הערב של המשפט 'הדרן עלך…' גירה אותם ומיצי תאוות התורה שלהם החלו לפעול ביתר שאת, והם החליטו שבפעם הבאה הם ירקדו בצד המסיימים ולא רק בצד המשתתפים…
זכיתי ללמד בישיבת 'אהבת אהרן' לבעלי תשובה. כמה מתלמידיי השתתפו במעמד הסיום והתרגשו מאוד, לא מהמוזיקה ואף לא מההפקה יוצאת הדופן שהיתה שם. הם התרגשו מריכוז שמנה וסלתה של בני התורה שהתקבצו שם כדי לכבד את התורה ולשמוח בעמלה וביגיעתה… הם התרגשו מזקני הדור שיצאו אל העם בקור ובגשם והקרינו מאהבתם ללומדי התורה… הם התרגשו מדברי התורה חוצבי הלהבות שנאמרו שם בשבחה של תורה… הם התרגשו ממראה יושבי הבמה, חתני 'קנין ש"ס' שע"י ארגון 'דרשו', כשלפניהם סטנדרים וספרים פתוחים, כי הם הרי לא מסוגלים להיפרד מאוצר חייהם ומתמצית דמם גם ביום חגם, כשהם ששים ושמחים בעמלם…
וההתרגשות הזו פעלה, היא לא נמוגה והלכה כלעומת שבאה. אהבת התורה – שגם כך בוערת בקרבם – התעצמה עוד יותר והם קיבלו על עצמם להיות חלק מהמסיבה התורנית הזו… אחד מהם החליט לסיים לכל הפחות מסכת ברכות, השני החליט להוסיף על לימודיו מסכת נוספת בימי שישי ושבת, והשלישי החליט לא לוותר ולסיים את המסכת הנלמדת בישיבה…
זו העדות ששמחת חגיגות סיומי הש"ס, שמחה אמיתית היא, שמחה שמדביקה את משתתפיה באהבת התורה, שמחה שמשאירה בפי חוגגיה טעם מתיקות התורה ומקרינה מהודה על הצוהלים, להתבונן ולהעמיק במהותה של השמחה, ולשאוף להיות חלק ממנה ולא רק מצופיה…
"'סיומי הש"ס' נהיו כמו 'שמחת בית השואבה'" – שח לי יהודי. "אין בית כנסת שלא חוגג סיום הש"ס…". זו היתה אמירה סתמית, אך יש בה תוכן ועומק רב. כי כשם שב'שמחת בית השואבה' שאבו רוח הקודש, משום ש'אין רוח הקודש שורה אלא מתוך שמחה', כך בשמחה של תורה שואבים סייעתא דשמיא להצלחה בלימוד התורה. כי כאשר נותן התורה רואה ששמחים עם מתנתו, מעריכים ומכבדים אותה, הוא מעניק אותה שוב ושוב, באיכות ובכמות…
ימי חגיגות סיומי הש"ס הלא הם ימי יקרא דאורייתא. כבוד התורה בפסגות, קרן התורה מונפת בראש כל חוצות, וסייעתא דשמיא לתורה מושפעת מהיכלות. נשכיל לשמר בליבנו אוירה קדושה זו, נשאב מהשפעותיה הנשגבות, שתהיה אהבת התורה חקוקה בלבבות, אנחנו וצאצאינו לדורי דורות.