ואותו תעבודו ובו תדבקון יב, ה
בישיבת 'עץ חיים' המפורסמת של בני ירושלים של מעלה היה מגיד שיעור אחד חשוב ונכבד מאוד, הלוא הוא הרב הגאון ר' אפרים ננקנסקי זצ"ל. הוא היה גברא רבא, תלמיד חכם ובר אוריין, איש ירא ושלם, מהמלמדים הוותיקים ב'עץ חיים' שנים רבות, שבעצם אישיותו ואורחות חייו הנעימים היה מקרין אורה של קדושה על כל התלמידים. החן ויראת השמים שהיו נסוכים על פניו העדינות תמיד השפיעו רבות על עיצוב דמותם של תלמידיו הרבים, מבני קרתא דשופריא.
מנהג של קבע הנהיג לעצמו ר' אפרים דנן – מדי שנה בשנה קודם פתיחת שנת הלימודים החדשה היה עורך נסיעה מיוחדת לאתרא קדישא מירון, לציון התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע כדי להעתיר בקודש בתפילה ותחנונים להצלחת התלמידים החדשים העולים אל השיעור שלו, ושתהיה השנה המתחדשת פורייה ומבורכת בחינוכם ובתלמודם של בני העלייה.
ראיתי כמה וכמה מלמדים חשובים ומגידי שיעורים יראי אלוקים שתפסו מנהג יפה זה, לערוך נסיעה למירון לתפילה מיוחדת, להפציר בקודש בטרם תחילת הזמן על הצלחת שנת הלימודים הממשמשת ובאה לטובה; והוא מנהג נאה, לפי שצריך הרבה תפילות עבור הצלחת הילדים, תינוקות של בית רבן, ה' עליהם יחיו, ובפרט בציון הקדוש דרשב"י, כאשר מרומז להדיא בגמרא (מכות יז).
המעשה שלפנינו התרחש באחת השנים, בכיתתו של רבי אפרים: כמה ימים לאחר תחילת הזמן בת"ת ובישיבת 'עץ חיים' – שנפתח כמובן בהתלהבות ובהתחדשות רעננה, ובכל הכיתות ניכרה במוחש אווירה נרגשת של תחילת השנה החדשה, הכיתה החדשה, הרבי החדש וכו', כראוי וכיאות לתלמוד התורה המצוין שבישיבת 'עץ חיים' – קם לו בפתע פתאום רבי אפרים מכיסאו באמצעו של שיעור קשה ומסובך שמסר בפני תלמידיו החדשים בגפ"ת במסכת הנלמדת באותו זמן. הוא הפסיק וקטע את השיעור בפתאומיות, ממש קרע עצמו מעומקה של סוגיא, יצא בחטף מן החדר והלך בזריזות היישר אל היכל הישיבה הקדושה ד'עץ חיים', שם ישבו באותה שעה שורות שורות של לגיונות תלמידי חכמים, מסלתה ומשמנה של ירושלים, ושקדו על תלמודם. הוא ניגש בדחיפות אל אחד האברכים המוכרים לו וביקש ממנו אם יוכל להואיל בטובו להחליף על אתר את מקומו למספר שעות, מאחר שהוא נחפז בדחיפות לנסיעה בינעירונית.
רבי אפרים כמובן נכנס אל משרד ההנהלה, שם הציע את עניינו הנצרך לו בדחיפות. לאחר שקיבל אישור ליציאתו עזב ויצא למסעו. האברך החשוב שנענה לו ברצון נכנס למלא מקומו בלימודים.
עזיבתו הפתאומית של ר' אפרים את תלמידיו בשיאו של שיעור עיון מעמיק הפליאה לא מעט את התלמידים היקרים. מה קרה פתאום באמצע היום? להיכן מיהר המג"ש החשוב בדחיפות שכזו בימים הראשונים של הזמן? הרי כמעט מעולם לא החסיר במשך כל השנה כולה, שלא לדבר על הימים הראשונים של הזמן! הם החלו לדאוג ולחשוש לרבם האהוב – מי יודע מה קרה לו פתאום באמצע היום עד שנצרך לעזוב ולקטוע את הלימוד ממש באמצעו לנסיעה בינעירונית.
למחרת בבוקר, כשהגיע המגיד שיעור אל הישיבה, רענן ונמרץ כהרגלו, סבבו אותו מיד תלמידיו האהובים בשאלות שונות ותחקורים: "מה קרה אתמול? מדוע נחפז המג"ש פתאום לצאת באמצע השיעור? וואס איז געשעהן?"… בתחילה ניסה רבי אפרים להשתמט מהם באמתלות שונות ומשונות, אך מאחר שלא התקבלו התירוצים המתחמקים על לב התלמידים, וחזקה עליו הפצרתם המרובה, החליט לגלות להם את האמת לאמתה, דברים כהווייתן.
הוא פתח את פיו כמתנצל על שכבר בימים הראשונים ללימודים נדרש להביא 'ממלא מקום'. "פשוט הייתי מוכרח בדבר", אמר ר' אפרים. וכאן גילה בפעם הראשונה את סודו המופלא – סוד הצלחתו המיוחדת בחינוך התלמידים, מאחר שהיה מקדיש יום שלם לפני תחילת הזמן לנסיעה המיוחדת מירונה בשביל הצלחת שנת הלימודים.
"השנה", סיפר הרב הנערץ, "מסיבות שאינן תלויות בי לא יכולתי לקיים את מנהגי הקבוע, ולא הספקתי לעלות למירון לפני תחילת השנה. חשבתי לדחות את הנסיעה הזו מעט לימים אחרים בזמן אחר שיתאפשר בידי.
"אולם אך התחלתי את השנה מיד נוכחתי בעליל שהכל תקוע והולך בעצלתיים! משום־מה אינני מצליח בשום אופן ללמד ולהסביר כמו שצריך; הסוגיא מתפתלת ומסתבכת; כתוצאה מהלימודים הבלתי מוצלחים גם התרופפה המשמעת מעט, הכל היה צולע ומעורפל כפי שבוודאי הרגשתם גם אתם…
"כשראיתי בחוש שהעניינים יגעים לא יכולתי להמשיך בשום אופן. פשוט הוכרחתי לקום באמצע היום ולהפליג הרחק למירון כדי לבקש ולהתחנן על הצלחת הלימודים גם בשנה הזו… גם המנהל, שהוא איש רוח בו, הבין מאוד לרוחי ונפשי, ולשמחתי אישר לי באופן חריג את הנסיעה המיוחדת הזו".
ואכן, להפתעת הכל, תיכף מאותו היום שחזר התהפך המצב לטובה, השער נפתח והייתה תורתו מאירה וזורחת כבכל השנים, והוא המשיך להנהיג ולהוביל כיתתו על מי מנוחות כל אותה שנה בהצלחה מופלגת, בתורה וביראת שמים!
ללמדך טיב כוחה של תפילה כמה היא נצרכת וחשובה בתחילת הזמן, לשפוך לב כמים אל אבינו שבשמים להצלחת הזמן החדש והשנה המתחדשת שבפתח בכל מילי דמיטב.
***
בין המשפחות הטובות שבירושלים עיר הקודש בולטים בהצלחתם בני המשפחה המפוארה משפחת היימן שליט"א, הנודעים כולם כתלמידי חכמים מופלגים השוקדים באהלי תורה ובישיבות הקדושות.
סיפר לי אחד מבני המשפחה מה שמקובל במשפחתם, מהו סוד הצלחתם המיוחדת בגדלות בתורה.
היתה סבתא אחת במשפחתם שהגיעה ארצה מרוסיה הרחוקה בימי שלטון הרשע של סטאלין, כאשר רדפו הסובייטים בחורמה את התורה ואת היהדות ועשו כל מה שיכלו "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך" רחמנא ליצלן, ובעקבות זאת גדלה הסבתא הנכבדה באותם ימים שמאחורי מסך הברזל במעט מאוד ידיעות בתורה ובמצוותיה.
כשעלתה לארץ בעת קום המדינה היא לא הכירה ולא הבינה את ההבדל שבין שומרי התורה והמצוות למי שאינם כאלה; 'העיקר שכולם יהודים כאן', חשבה לעצמה.
מעשה אחד שראתה בבית אמהּ נשתמר אצלה בחוזק, בלי שתבין ותדע טעמו ועניינו – הלוא היא מצוות הדלקת נרות שבת קודש בעת כניסת השבת. היא לא ידעה אפילו מהי שבת ומה עניינה, היא רק זכרה היטב שמדליקים את הנרות בכניסת השבת, ושבאותה עת מבקשים ומתפללים בדמעות שליש על הצלחת הילדים. על מנהג זה שמרה באדיקות ובהקפדה, מדי שבת בשבתו היתה מדליקה נרות בעת כניסת השבת, פורשת ידיה על פניה בבכיות ובדמעות ומרבה להתפלל ולבקש על הצלחת הילדים.
בתמימותה הגדולה, ובהיותה רחוקה מן היהדות כאמור, לא ידעה כיצד ומה צריך לבקש על הילדים באותה עת רצון נעלה ומיוחדת שבתפילת הדלקת הנרות. היא גרה באחד הקיבוצים הרחוקים שבארץ, שם מצאה מקומה בימים שלאחר קום המדינה כשרוח הכפירה ופריקת העול שלטה בכל, ולא הגיע אליה באותו מקום נידח שום ריח של תורה ושום זיק של יהדות.
בתמימותה חשבה הסבתא לעצמה שהיהודי הטוב והמוצלח ביותר שבעולם הוא לא אחר מאשר ראש הממשלה דאז, ד.ב.ג, שר"י! הוכחה חזקה וחותכת לכך היתה לה, שהרי רק הוא נבחר מתוך כל העם היהודי להנהיג את המדינה כראש ממשלה… אי לכך היתה מתפללת בכל פעם בהדלקת הנרות שיצליחו ילדיה כדוגמתו.
יום אחד התפרסם בכל הארץ שראש הממשלה ב"ג עשה דרכו אל העיר בני ברק, שם נפגש עם רב גדול חשוב ונכבד מאוד, הלוא הוא מרן רבנו ה'חזון איש' זצוק"ל, שהצליח ברוב פקחותו לשכנע את ראש הממשלה לבטל מזימתו ותכניותיו [בפגישתם הגורלית הידועה והמפורסמת]. כששמעה הסבתא היקרה את הידיעה הזו עשתה חשבון פשוט: מדוע זה לא בא הרב מבני ברק אל ראש הממשלה לבקרו בלשכתו המפוארת? הרי ראש הממשלה הוא האדם הנכבד ביותר… ואם הרב מצדו לא חפץ לבוא אליו, מדוע זה מטריח את עצמו ראש הממשלה לעיר קטנה ומוזנחת כבני ברק ללכת לבקר את הרב בביתו? אין זאת – סיכמה האשה לעצמה – אלא משום שאותו רב גדול הוא חשוב ונעלה יותר מראש הממשלה בעצמו, ולכן מתאים הדבר שיבוא ראש הממשלה לבקרו בביתו… ולכן גם הצליח הרב הגדול לשכנעו ולבטל את דעתו על־אף היותו אדם חזק מאד ונוקשה בדעותיו, כידוע.
ומכיון שכך, הסיקה האשה, הרי נמצא שיש בעולם אדם טוב ומוצלח יותר מראש הממשלה, הלוא הוא ה'חזון איש' [להבדיל אלף אלפי הבדלות…]. מני אז שינתה את סדר בקשותיה ותפילותיה בהדלקת הנרות, והחלה לבקש ולהתחנן שיהיו בניה מוצלחים וטובים כאותו אדם נעלה מבני ברק הנקרא 'חזון איש'!
היא אכן זכתה שלא רק שיהיו בניה ונכדיה דבוקים בתורת ישראל ובדת ישראל קודש, אלא גם גדלו והצליחו ונעשו גדולים בתורה, גאונים ותלמידי חכמים, לתפארת בית ישראל!
ללמדך טיב כוח התפילה התמימה – אף כי לא ידעה בין ימינה לשמאלה ולא הכירה ההבדל מה בין ב"ג להבדיל ל'חזון איש'. אבל בהיות תפילתה בוקעת מעומקא דליבא, בעת הרצון הנעלה של הדלקת הנרות, היא בקעה כל הרקיעים והגיעה עד כסא הכבוד ונתקבלה ברחמים וברצון לפני מלך שומע תפילת כל פה.
(מתוך הספר 'טיב המעשיות' בשינויי עריכה)