יום חמישי ו' חשון תשע"ח
מהו איסור 'מְחַמֵּר'?
כתוב בתורה במצוַת השבת: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ", ודרשו חכמינו ז"ל שאדם מצוּוה שכל בעלי החיים שבבעלותו ישבתו בשבת ממלאכה, ולא יניח אף לאחרים לעשות באמצעותם מלאכה; ומצוה זו מכוּנה 'שביתת בהמתו'. ולכן, לדוגמה, אסור להניח על חמוֹר משא באופן שיִשאנו ברשות הרבים, שהרי זו מלאכת 'הוצאה'. ויש אומרים שאיסור זה אמוּר אף בבעל חי שָׂכוּר, משום שבמידה מסויֶמת השכירות נחשבת כבעלוּת; וראוי להחמיר כדבריהם. [שו"ע רסו, א, משנ"ב א, ג ו־ז, וביה"ל ד"ה חמורו; משנ"ב רמו, יב]
כמה אנשים צריכים להיות נוכחים בשעת 'הפקר'?
אדם יכול להפקיר את נכסיו באמירה, וכל הקודם – יכול לזכות בהם. ונחלקו הפוסקים: יש אומרים שצריך להפקיר בפני אדם אחד לכל הפחות; וכן פסק השולחן ערוך. ויש אומרים שדי בכך שיאמר זאת בינו לבין עצמו. ומדרבנן, הפקר צריך להעשות בפני שלושה אנשים לכל הפחות. ובמקרה שאדם מוכרח להפקיר אחד מנכסיו – כגון כדי להנצל מאיסור כלשהו הכרוך בקיום הנכס ברשותו – ואין באפשרותו להפקיר בפני שלושה, ישתדל להפקיר לפחות בפני אחד; ואם גם זאת אין באפשרותו – יפקיר בינו לבין עצמו, כדי להנצל מן האיסור לפחות לדעה הנ"ל. [משנ"ב רסו, ג, וביה"ל ד"ה נותן]
באיזה 'מעשה קניָן' ניתן להקנות חפץ לגוי?
יש אומרים שניתן להקנות חֵפץ לגוי רק במעשי קנין שפעולתם בחפץ עצמו, דהיינו: משיכה, מסירה, או הגבהה; בהתאם לסוג החפץ ומיקומו, (ראה שו"ע חו"מ קצז ו־קצח). ויש אומרים שניתן להקנות לו רק בכסף. וכשהדבר נוגע לאיסור – כגון במכירת בהמה שיש בה מצוַת 'שביתת בהמתו', או במכירת חמץ בערב פסח – יש לבצע את שני הקנינים; ואם ניתן לקיים רק אחד מהם, עדיף לבצע קנין משיכה וכיוצא בו, המועילים לדעת רוב הפוסקים. ובדיעבד, אם הקנה בקנין כסף, וכן אם הקנה בקניְני 'חצר', 'קנין אגב', או 'חליפין' –המכירה חלה. [ביה"ל רסו, א, ד"ה נותן; ביאורים ומוספים דרשו, 6-7]