הרב מ. ברמן
הכל ידעו שסדר יומו של מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל מוקפד בכל שניותיו לתורה, ואין לו דבר בעולמו מלבד לימוד הגמרא והראשונים, שמילות-קדשם היה בעבורו אוויר לנשימה, ודבר מלבדם לא עניין אותו כל ימי חייו.
'אני יכול לתאר' – מחדד לנו נכדו חביבו, הרה"ג ר' אריה אלישיב שליט"א – 'שסבא, מלבד התמדתו ושקידתו בתורה שאין להם משל ותמורה כלל, היה תמיד לומד בשמחה ובתענוג, וראו את צהלתו על פניו בכל עת תלמודו. מנגינתו העריבה תוך כדי הלימוד עודנה מהדהדת בראשי, וזאת למרות שהיה ברציפות של שעות מרובות.
'כידוע, בעת לימודו הוא היה מנותק לגמרי מכל הסובבים, ולא אחת נכנסו לחדרו בשאלות דחופות, וראשו היה כפוף על הגמרא והראשונים בהם עיין בריכוז מופלא, בניגון בקולו הערב, ומסביבו המולה רבה שקולותיה הלכו והתחזקו והוא לא שם על לב כלל שנמצאים סביבו, ואילולי הייתי מעיר שמחכים לו, היה נותר כך עוד שעות רבות'.
ויהי לפלא
אלא, שכל מי שראה את מרן זצוק"ל בעומק עיונו יומם ולילה, הבחין כי פעמים רבות אחז בידו כדור מיוחד, עשוי משעווה של נר ההבדלה עליו הבדיל במשך תקופה. כדור זה היה רבינו אוחז בזמן לימודו, מכווץ אותו ומגלגל בידו רבות תוך כדי הלימוד, ניכר היה שהכדור סייע לו בעמלו. בני המשפחה הקרובה מעולם לא יכלו לשאול אותו על כך, ודבר זה נותר בגדר חידה סתומה: מה עניין החזקת כדור שעווה תוך כדי הלימוד, והדבר היה לפלא בעיני כל רואיו.
'לא אחת', אומר לנו הנכד רבי אריה, 'שמתי לב שלאחר ההבדלה סבא נוטל את שאריות השעווה ומניח אותם בכיסו, ולאחר תוחבם במגירתו. במחשבה ראשונה חשבתי שאולי מטרתו הייתה לנקות את שאריות הנר, כי היה מסודר להפליא כידוע, אבל אם כך לא היה צריך לשמור זאת במגירתו אלא להשליך לפח האשפה וכדומה.
'יתרה מכך, הבחנו כל העת, שלאחר שהצטברה באמתחתו מעט מאותה שעווה, היה מגלגל אותה לכדור עגול וגדול מעט, ואותו היה נוטל בקביעות ללימודו, ותוך כדי לימוד הקבוע והאין סופי שלו, נראה היה שהוא נעזר בכדור ללימודו, והיה הדבר בעינינו לפלא'.
לא שאלתם אותו מה עניין השעווה אצל הלימוד?
'צריך להכיר מעט את הלך הרוח בבית מרן זצוק"ל. לא היה ניתן כמעט לשוחח עמו על דברים של מה בכך, אספר לכם שאפילו שאלה קיומית פשוטה, האם הוא מרגיש טוב או לאו, היחידה שעשתה כן בקביעות הייתה בתו הרבנית אויערבאך ע"ה. רק לאחר פטירתה כשראיתי כי אין מי שיעשה כן, ולעתים חשוב לדעת בכדי לסייע לשלומו ובריאותו, הרהבתי עוז ושאלתי זאת, וגם זה רק כשהיה צורך ממש, כך שלבוא ולשאול אותו על כדור השעווה לא יכולנו כלל להעלות על הדעת.
'אלא שפעם, בעידנא דחדוותא ניצל זאת אחד הנכדים שהיה מקורב מאד לרבינו זצוק"ל והיה מרבה לשוחח עמו אף על פרטים בימי חייו, כמו הדבר שהוא שם לב לראשונה שמרן זצוק"ל ממלמל הרבה בימי חייו, ורק לאחר שבירר וחקר ודרש, נודע לו שהוא אומר במלמול עשרות פעמים ביום את המקרא 'ואני בחסדך בטחתי', ועוד כהנה. והוא אכן הרהיב עוז ושאל את סבו לפשר הדבר'.
עצת ה'אמרי חיים'
'ואז נודע שלמד זאת פעם מכ"ק האדמו"ר האמרי חיים מויז'ניץ זצוק"ל. היה זה כששהה בבית ההבראה בנתניה, וכדרכו היה יושב בחדרו והוגה בתורה ללא הפוגה וללא מפריעים, והייתה זו משאת חייו כל הימים. כשראה הרבי זצוק"ל את עומק עיונו של מרן הגרי"ש זצוק"ל וראה כי הוא מתאמץ תוך כדי לימודו, אמר לו מנסיונו, כי שמע בעבר מומחים נודעים, שאם האדם מגלגל כדור באצבעותיו ומגלגל בין שריר היד ולוחץ עליו ומרפה שוב ושוב, מסייע הדבר לריכוז, וכך יקל עליו לימודו.
'ככל הנראה מאז ששמע זאת מרן זצוק"ל, חפץ היה לעשות זאת בכדי לסייע לעצמו להתרכז בלימוד, אלא שלא עלה על דל מחשבתו לבקש מעמנו שנרכוש עבורו כדור קטן לגלגל בידיו. הוא הרי היה רחוק כרחוק מזרח ממערב מכל אותם מחוזות, וכמובן שאינו מבקש דבר מה עבורו שאינו כמעט בגדר פיקוח נפש.
'חשב לעצמו כי אם ייקח את שאריות השעווה הנוטפים מנר ההבדלה, וילקטם לאט לאט עד שיהיה באמתחתו די בכדי ליצור מהם כדור לדבר זה, יהיה הדבר אף בגדר כלי מצווה שהוא נר שבירכו עליו, וכך יוכל להסתייע בדבר מצווה לעמל תורתו ולהשגת תשומת לב מרבית בריכוזו.
'אלא שבהיות ולא מדובר היה בכדור אלא בשעווה, כל תקופה קצרה ובמיוחד אחרי שמרן זצוק"ל היה ממשמש בכך רבות, הכדור נמס ולא היה ניתן יותר להשתמש בו. לכן, מרן זצוק"ל היה שומר כל הנטיפות מההבדלה, בכדי שיהיה לו כדור נוסף כשהקודם חדל לסייע לו, ובס"ה אני יודע שהיו לו למעלה משלושים כדורים שכאלו'.
ישנו הסבר מדוע אכן הדבר מסייע לריכוז?
'חשוב לדעת, שאצל מרן זצוק"ל היו שני דברים מאד חיוניים ומופלאים, הוא הרי נודע במהירותו וזריזותו בכל דבר שפעל בימי חייו, הוא מעולם לא התהלך באיטיות, לא דיבר באיטיות, וכל דבר עשה במהרה ממש. אך יצאו מן הכלל שני דברים שאותם הוא עשה באטיות, הוא אכל באטיות ולא במהירות, לקיים ההלכה שמא יקדים קנה לוושט וכדומה, וגם שלא ייראה חלילה כזולל וסובא, והיה הדבר לפלא שלמות חשיבותו למהר בכל דבר שרק פעל, בזה, היה אוכל באיטיות.
'הדבר הנוסף שהפליא ממש את כל סובביו היה שאף לימודו היה באיטיות ממש, הוא לא היה רץ ומדפדף דפים על גבי דפים, אלא היה מתרכז על כל מילה ושורה באיטיות זמן רב, וכך הייתה דרכו בלימוד כל הימים. יכולנו לראותו לעתים זמן רב ממש באותו עמוד, וישנן אגדות שונות מה וכיצד למד באותם רגעים שעיין שוב ושוב באותו דף.
'ואציין בעניין זה דבר מופלא ששמעתי לאחרונה מאחד ממקורביו, שרבים תמיד שאלו כיצד רכש ידע כה נרחב בכל מקצועות התורה וההלכה אם היה לומד כה באיטיות, והתשובות שתמיד אמרו על כך מכריו היו שונות וכנראה נכונות. יוצא מן הכלל היה אחד ממקורביו ששאל את מרן זצוק"ל מפורשות פעם אחת על כך, ומרן זצוק"ל בפשטותו השיב: 'וכי אינך זוכר את דברי רש"י בסנהדרין צ"ט?'
'וכשאותו מקורב התקשה להיזכר במה המדובר, ציטט לו מרן את לשון הזהב של רש"י מילה במילה בהטעמה: 'נפש עמל עמלה לו – מפני שעמל בתורה תורה עומלת לו' … אותו מקורב כשהתבונן מעט בעניין שם ליבו לעומק הדברים, שאם אדם עמל בתורה בכל כוחו, אזי התורה אף היא עמלה לו ומתפללת לפני קונה שתישמר אצלו ויסתייע בלימודה…
'אלא שבהיות ונהג ללמוד באיטיות, לעתים קרובות היה נצרך להתרכז בדבר מה לעומקו, וריכוז נדרש שיהיה במהירות, וזה ככל הנראה הייתה במעט סתירה לצורת לימודו האיטית, ודומני שגלגול הכדור ביד במהירות הלוך ושוב, היה מסייע בעדו לאמץ שרירי המוח במהירות יותר למרות שלימודו המהותי היה באיטיות יותר'.
חשוב להדגיש: מידת הזריזות בידיו הייתה מופלאה ממש, ויעיד על כך המאורע הנודע שכשבאו לעשות שילוח הקן – מרן זצוק"ל סבר שצריך לתפוס היונה בידיו – והיו שאלות איך יתפסוה מבלי שתברח, אך הוא בזריזותו תפס זאת ברגע, כשכולם התפעלו מזריזות ידיו. ולכן לא הוצרך לזרז ידיו, אלא רק לאמץ את הריכוז יותר, תוך כדי זירוז הידיים, ולכך עזרו מאד כדורי השעווה.
'זו גם הסיבה', שח לנו נכד אחר, 'כי מעולם לא אירע שמרן הגרי"ש זצוק"ל נרדם באמצע תלמודו, וזאת למרות שבקושי היה ישן מלבד סדריו הקפדניים, היה חלש במיוחד מטבעו, כי היה מפעיל את שרירי גופו דרך אותו כדור, ודואג להתרעננות במאמציו מרוב עיונו'.
והיכן הם הכדורים הללו כיום?
'כפי שאמרנו הכדורים הללו לא יכלו להשתמר מחמת העיסוק בהם, ומה שכן נשמר, ככל הנראה נזרק או הושלך על ידו או על ידי באי הבית. רק לאחרונה נמצאו כמה כדורים שנותרו בביתו, והיה הדבר לפלא שאחרי פטירתו נעלמו כל הכדורים מביתו, ועבורי היה זה צער רב, כי חשבתי לעצמי שאין כמותו לסמל כמה שקיעותו הייתה לאין ערוך וללא גבול, והייתי חפץ לשמר חפץ זה לזיכרון מיוחד על כך.
'אחד מנכדי מרן זצוק"ל הקרובים, שראה את צערי, אמר שהוא ביקש פעם לקחת מסבו שני כדורים כאלו, והם עומדים עד היום בוויטרינה בסלון ביתו, בכדי להראות ולהזכיר מהו עמל התורה שאין לו משל ותמורה בעולמנו…'
●●●
המלך שלמה פתח את פרקו השלישי בקהלת במילים – 'לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמים', גם לחפצים אלו היה עת וזמן בכדי לסייע לעמל התורה. כשנזכרים בכך, צף ועולה מאליו הגעגוע הנורא. כמה חבל שהחפץ נותר עמנו תחת השמים, ואילו מרן זצוק"ל ודמות תורתו המאירה עזב אותנו לשמים, בהותירו חלל עצום שרק מתחזק והולך עם הזמן…
(יתד נאמן – מוסף 'ועת לכל חפץ' תשע"ח)