באחד הבניינים בקהילה מסוימת בנגב, סיכמו כל השכנים על פרויקט בנייה משותף שהיה אמור להרחיב את דירותיהם בצורה משמעותית ביותר. ההרחבה הזו היתה נחוצה להם, מכיון שמדובר במשפחות ברוכות ילדים, ביניהן כמה משפחות שמספר ילדיהן עובר את ה-10 בלי עין הרע.
הכל הסכימו לביצוע ההרחבה, לבד משכן אחד שהתעקש ולא רצה לבנות, ואף סירב להקים שלד סביב ביתו. הגיעו הדברים לידי כך, שהשכנים הציעו לו אפילו שישתתפו בהוצאותיו, והיה גם אחד שהציע לו את כל הסכום, כך שהבנייה לא תעלה לו מאומה – אך כל ההצעות הנדיבות הללו נתקלו בקיר אטום. הוא אפילו לא טרח להסביר את סיבת התנגדותו. "אינני רוצה לבנות, וזהו", נהג להשיב לשכניו, שידעו גם שאין לו בעיה כלכלית.
הטיעונים שניסו להשמיע באוזניו על מנת לשכנעו בנחיצותה של ההרחבה עבור הדיירים האחרים, נפלו על אוזניים ערלות. האיש היה עקשן ממדרגה ראשונה, ולא רצה לשמוע, למרות שגם לו היתה משפחה גדולה וענפה. כך, ההסכמה של כל יתר השכנים הושגה בצורה מיידית, אבל הביצוע התעכב במשך שנים! כיון שכל עוד שהשכן ההוא, הבודד, לא צירף את חתימתו, אי אפשר היה לצאת לבניה.
לסרבן ההוא היו כמה בנות שהגיע זמנן להקים את ביתן. והנה, במשך השנים שחלפו מאז, הוא לא הצליח לארס אף אחת מהן, למרות שהבת הגדולה הגיעה כבר לגיל 29, השניה היתה בת 26 והשלישית בת 24. וכיון שלשכן זה לא היתה בעיה כלכלית, והבנות עצמן היו מוצלחות ויראות- שמים, לא היתה לכאורה סיבה הגיונית למחסום הזה שחל בשידוכין שלהן, מה-גם שכמעט כל ההצעות ירדו מהפרק ללא סיבה מתקבלת על הדעת. מדובר היה במשפחה טובה, בעלת אמצעים, ושמן של הבנות יצא לתהילה, ההצעות זרמו בעשרותיהן והבחורים המוצעים היו גם הם בני תורה מצויינים, אבל כל ההצעות ירדו מן הפרק כלעומת שבאו, וכאמור ללא סיבה הגיונית.
היו שניסו לרמוז לשכן שיעשה את חשבון נפשו, ואולי יגיע למסקנה שהסבל שהוא גורם לכל השכנים האחרים, מביא לכך שמענישים אותו מן שמיא בשידוכי בנותיו. השכנים מהקהילה החרדית בנגב מספרים לנו במכתבם, שבשלב מסויים כשה'תקיעה' בשידוכין נמשכה ונמשכה, החל גם השכן העקשן הזה להרהר בענין, עד שהגיע למסקנה שאכן הגורם לכך הוא שהקב"ה מעניש אותו מידה כנגד מידה, סירוב כנגד סירוב.
ביום בהיר אחד הוא הגיע אל השכנים והודיע – לשמחת הכל – שהוא מסיר את סירובו. "מה נאמר ומה נדבר", כותבים האברכים, "תוך חצי שנה כולם התארסו בשעה טובה ומוצלחת"…
(גיליון 'להתעדן באהבתך' מטות תשע"ו)