הרב ישראל ליוש
"וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה" (במדבר י"ח, כ"ג)
שבט לוי מוזהרים שלא ינחלו נחלה בארץ כנען, כמו"כ הם מוזהרים שלא ליטול חלק בביזה בשעה שכובשים את הערים, אולם נחלקו הרמב"ם והחינוך האם בן לוי או כהן שנטלו חלק בביזה לוקים, הרמב"ם פסק שלוקים על לאו זה, אך החינוך טען לעומתו שאין לוקין על לאו זה מפני שהוא ניתן להשבון, שהרי הלוי יכול להחזיר את הביזה או הנחלה שהוא נטל.
ובאמת כבר תמהו האחרונים על הרמב"ם, מדוע סבר שלוקים על לאו זה, והרי הוא לאו הניתן להשבון?
מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין שליט"א ביאר את שיטת הרמב"ם להפליא, שהרי יסוד האיסור לבן לוי לקחת חלק בביזה, אינו רק משום שמחסר את שאר העם, ונוטל חלק שאין מגיע לו, אלא כפי שכתב הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל 'ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו, מפני שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל, ולא נוחלין, ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך ה' חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך'.
א"כ נמצא שהאיסור לבן לוי ליטול נחלה או חלק בביזה, הוא גם משום שזו הנהגה שאינה מכבדת את מעמדו, מעמדם המרומם של שבט לוי כ'חיל השם' מחייב אותם הנהגה מיוחדת ומרוממת יותר משאר העם, ואין מן הראוי שיתעסקו בחיזור אחר נחלה ובאסיפת ביזה בכח גופם, וא"כ על חלק זה של הלאו לא שייך לפטור ממלקות מהטעם שהוא ניתן להשבון, כי את זה באמת א"א להשיב. הפטור ממלקות בלאו הניתן לתשלומין, הוא רק אם האיסור הוא מפני שהוא מפסיד ומחסר את ממון חבירו, שע"י התשלומין הוא משיב את אשר חיסר לו, וממילא נתקן הלאו, אבל כאן האיסור הוא הנהגה שאינה ראויה לשבט לוי, והתשלומין אינם מתקנים את הלאו.
המשך דברי הרמב"ם הרי מפורסמים 'ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו, להבדל לעמוד לפני ה', לשרתו ולעבדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללויים'.
גם המשנה באבות שנתה כך: כל המקבל על עצמו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. המשיל ע"כ המשגיח הגאון הצדיק רבי אליהו לופיאן זצ"ל לספינה המפליגה בלב ים ומעבירה סחורות ממקום למקום, בהליכתה טעונה היא בסחורות המשווקות אל מעבר לים ובעליהן ירוויחו עליהם ממון רב, אך בחזרתה, אם היא תחזור ריקה, היא עלולה להתהפך בקלות ע"י גלי הים, ולכן אם לא יצליחו בעלי הספינה לדאוג שגם בחזור היא תהיה טעונה בסחורות, הם ימלאוה לחינם באבנים ועפר, רק כדי שהיא לא תהה ריקנית ותתהפך.
כך גם האדם – אומר רבי אליהו – אם הוא יטעין על עצמו עול תורה, הוא יחזיק מעמד אף ברוחות העולם, אך אם חלילה הוא יסיר מעצמו עול תורה, אזי יטילו עליו עול מלכות ועול דרך ארץ, כדי שהוא לא יטולטל בסופות, כספינה ריקה העלולה לטבוע בלב ים.
•••
אשה עצובה הופיעה לפני רבי יעקב טייטלבויים זצ"ל, ובקול בוכים ספרה כי בנה יחידה נעלם וכנראה נחטף, שבועיים עברו ואין כל שבב מידע להיכן הלך, או בידי מי נחטף.
האזין הרב למצוקתה בלב רחום, ואמר לה: 'כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ', האם את מבטיחה שאם בנך ימצא בריא ושלם, הוא יתמסר כולו ללימוד התורה? שאל אותה הרב בנחרצות!, ובלא היסוס ענתה האם בלב שלם: 'בודאי שאני מסכימה!', 'אם כן' – אמר הרב 'צאי וחפשי את בנך, ובעזהי"ת תמצאי אותו'.
והנה זה פלא, לאחר כשעה חזרה האם עם בנה, וכך היא ספרה: אחר שיצאתי מבית הרב חדורת אמונה מדברי החיזוק ששמעתי, עלה בליבי לפנות אל תחנת המשטרה הקרובה ולחפש את בני, פניתי אל מפקד המשטרה וביקשתי ממנו בתקיפות: 'הביאו לי את בני', הקצין שאל אותי לשמו של הבן, ולאחר כמה דקות חזר מהחדר הסמוך עם הבן, לא התמהמנו בתחנת המשטרה אפילו רגע אחד, יצאנו משם מיד, והנה אנחנו כאן לפניכם.
כהבטחת האם, היא שלחה את בנה לארץ ישראל כדי שיוכל ללמוד שם תורה בהשקט ובטחה, וכך, מלבד אשר הפך לתלמיד חכם, ניצל מההשמדה הנוראית של ששת מליוני היהודים.
•••
בסגולה זו, הציל רב יעקב טייטלבוים זצ"ל את מאור עיניו של בחור, וכך היה מעשה, הוא למד בישיבה בה משלבים לימודי חול עם לימוד קודש, יום אחד חש הבחור כאבים עזים בעין, ומהר מאוד אף הרגיש כאבים בעינו השניה. הוריו התייעצו עם רופאים, אך פיהם לא בישר טובות. תקוה קלושה הם תלו בזריקה מסוימת שיכולה אולי להועיל ולהציל את עיני הבחור, אך יחד עם זאת עלולה גם לסבך את המצב עוד יותר.
בצר להם פנו אל הרב טייטלבוים וביקשו את עצתו וברכתו. 'כל המקבל עליו עול תורה מעבירים ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ' – אמר להם הרב – אם ייצא הוא מהישיבה המשלבת וילך לישיבה בה לומדים רק תורה, אני מברך אותו שכאביו יחלפו ומאור עיניו ישוב כבראשונה. האב הסכים, אך האם סירבה בכל תוקף, 'הוא חייב ללמוד לימודי השכלה', הטעימה האם את סירובה.
כאשר שמעו ידידי המשפחה את דבר המחלה ואת תנאי הרב לברכתו, שכנעו את האשה ואמרו לה: 'מה יועילו לו לימודי ההשכלה, אם בסוף הוא יהיה עוור?, לאחר דין ודברים ושכנועים בכה ובכה, הסכימה האם לשלוח את בנה לישיבה קדושה ללימוד התורה בטהרה.
שמח הרב על החלטתם האמיצה, וברכם בלב רוגש בברכת 'רפואה שלימה'. למחרת הלכו שוב לפרופסור, הוא בדק את עיני הבחור, והפלא ופלא המצב החל להשתפר, ולעת עתה נדחתה הזריקה, מכאן ואילך מיום ליום השתפר מצבו של הבחור, כאבי העיניים חלפו וראייתו שבה אליו כשהיתה.