"אך הקדוש הדבק תמיד לאלהיו, ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמתיות באהבת בוראו ויראתו, הנה נחשב לו כאילו הוא מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה…" (מסילת ישרים פרק כו)
ראשיתה של ישיבת 'כנסת חזקיהו' הייתה במושבת הברון ב'זכרון יעקב'. כרמים רבים היו נטועים בה שמהם ייצרו את היין ביקב הגדול שבה. מסביב לעצי הגפנים התגודדו הרבה זבובים קטנים שהתפזרו בכל הבתים והחצרות שמסביב. התושבים סבלו מאוד מהטרדתם ועקיצותיהם, אף ישיבת כנסת חזקיהו הייתה בין הסובלים.
ומעשה היה כשראש הישיבה הגאון רבי נח שימנוביץ זצ"ל השמיע שיעור לבחורים, כדרכו בקודש ישב רבנו הגה"צ רבי אליהו לאפיאן זצ"ל בצד והאזין לשיעור מתוך התבטלות איש לרעהו. והנה באמצע השיעור פונה רבי נח לתלמידיו, מצביע על רבנו ואומר: "ראו איש אלקים קדוש הוא, אף זבוב אינו עובר על פניו, בעוד שאנו כולנו מתחככים ומחפשים הגנה ומסתור מלהקות הזבובים שהתנפלו עלינו".
כמובן, כל הבחורים הפנו מבטם לחזות בפלא שנגלה לנגד עיניהם. רבנו לא הגיב מאומה, אולם אחר הצהריים כשחזר לישיבה הביא עמו מגבת והתחיל לנענע בה אנה ואנה ואמר בלע"ז: "אוי, מוסקיטין מוסקיטין, כל כך הרבה…" והעמיד פנים כאילו הוא מבריח את הזבובים מעל פניו.
(מתוך הקדמת 'לב אליהו')