הצטרפו אלינו ללימוד היומי ב'חפץ חיים'
"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". בסעיף הנלמד היום ב'חפץ חיים' (כלל ז' מהלכות רכילות סעיף ה') מעורר רבנו על הנחיצות להיזהר משמיעת רכילות גם מהקרובים אליו ביותר, כי מלבד העוון שבזה, על ידי כך מביא האדם על עצמו "צרות רבות… כעס ומריבה ודאבון נפש".
הדוגמה שעליה מדבר ה'חפץ חיים' עוסקת באופן בו הרכילות נאמרת לאו דווקא מתוך הרצון לגנות את הזולת, אלא מתוך דאגה אמיתית לשומע. אולם במקרה זה מסתבר שהדאגה היא "דאגה חונקת". וזו לשונו של ה'חפץ חיים': "וכאשר נתבונן היטב נמצא, שבמה שהוא מקבל רכילות מאשתו, במה שסיפרה לו שפלוני דיבר עליו כך וכך, לבד העוון העצמי של קבלת רכילות, הוא מביא על ידי זה לעצמו צרות רבות. כי בראותה שבעלה מקבל דבריה בספר פנים יפות, תספר לו תמיד מעניינים כאלו, ומביאתו על ידי זה לידי כעס ומצה ומריבה ודאבון נפש".
ומסיים: "על כן הנכון מאוד לבעל נפש לגעור באשתו כשמספרת לו מעניינים כאלו". בביאורים ומוספים מציינים בשם 'עלי באר', שמדברי רבנו משמע שרק "נכון מאוד לגעור", ואם כן מדובר באופן שבו אין לו חיוב מן הדין לגעור, כי מדובר שהאשה אומרת שיש בדברים תועלת עבורו להבא, וממילא מותר לה לספר ומותר לו לשמוע. אלא כוונת ה'חפץ חיים' היא, שאם אחר שסיפרה לו התברר לו כי אין בדברים תועלת בשבילו, או אז אסור לו לקבל את דבריה, ובנוסף ראוי לו לגעור בה שלא תוסיף לספר לו דברים מעין אלו, כי אם ישמע דבריה בסבר פנים יפות יגרום בכך שתוסיף לספר לו.