יום ראשון י"ג בסיון תשע"ט
עירוב חצרות בחצר שדר בה גוי כאשר הגוי נסע לשבת
כפי שלמדנו, חצר שדרים בה יהודים וגוי, גזרו חכמינו ז"ל שלא יחול בהּ 'עירוב החצרות' אלא אם דיירי החצר היהודים ישכרו מהגוי את רשותו. אולם, אם הגוי וכל בני ביתו יצאו לפני השבת לעיר אחרת, ואין בדעתם לשוב לביתם עד לאחר השבת – העירוב חל. ואם חלק מבני ביתו נותרו בביתו, העירוב אינו חל, אך ניתן לשכור מאחד מהם את רשות הגוי, ואף שלא בידיעתו.
ונחלקו הפוסקים אם דין זה – שכאשר הגוי יצא מביתו למשך כל השבת העירוב חל – אמוּר רק במקרה שיצא למקום כה רחוק שאף אם ישַׁנה את דעתו בשבת וירצה לשוב לביתו, לא יספיק להגיע לביתו לפני תום השבת; או אף במקרה שיצא למקום קרוב יותר. ואם מצוי הדבר שהגוי שב לביתו בשבת, או שלא יצא לעיר אחרת, אלא למקום קרוב בעיר זו – לכל הדעות העירוב אינו חל.
[שו"ע (שפב, יא ו־)שפג, א, ומשנ"ב א-ג; ביאורים ומוספים דרשו, 2; וראה שם, 1]
מדוע החלטתו של גוי שלא לשוב לביתו בשבת אינה החלטה איתנה
בהמשך לאמוּר: כאשר הגוי יצא למשך כל השבת באופן שהעירוב חל, ולבסוף שב לביתו בשבת – עירוב החצרות מתבטל. ואין אומרים בנדון זה את הכלל הידוע בהלכות עירוב חצרות, שעירוב שחל בכניסת השבת חל למשך כל השבת; משום שכבר מלכתחילה החלטת הגוי שלא לשוב לביתו בשבת אינה החלטה כה איתנה, שהרי בשונֶה מהיהודים, הגוי רשאי לצאת לדרכו בשבת ולשוב לביתו מכל מקום שהוא, ולפיכך, כאשר אכן שב לביתו, הוכיח סופו על תחילתו, והרי זה כאילו נודע לנו בכניסת השבת שהוא מתעתד לשוב לביתו, ובמקרה שבו בכניסת השבת כבר ידוע שהעירוב עתיד להתבטל, לא נאמר כלל זה שעירוב החָל בכניסת השבת חל לכל השבת. ואף באופן שיצא למקום רחוק (ראה לעיל) – שוּבוֹ בשבת מוכיח כי כבר לפני השבת יצא לדרכו חזרה, ובכניסת השבת כבר היה קרוב יותר, והתעתד לשוב.
[שו"ע שפג, א, משנ"ב ד, ושעה"צ ה; וראה שם, ד; ביאורים ומוספים דרשו, 5; וראה שם, 4]
כיצד ניתן להתיר בשבת טלטול מהבתים לחצר ללא עירוב חצרות?
בהמשך לאמוּר: כאשר הגוי שב בשבת לביתו, והעירוב התבטל – ניתן לשכור ממנו את רשותו בשבת, כיון שאין זו שכירות של ממש, רק פעולה כעין שכירות שתיקנו חכמינו ז"ל על מנת להתיר את החצר.
והשכירות אינה גורמת לכך שעירוב החצרות שנעשה בערב שבת ישוב לקדמותו, כיון ששיבת הגוי לביתו מוכיחה כי מלכתחילה היה העירוב מעותד לביטול, כנ"ל, ועירוב כזה אין בכוחו לשוב ולחול.
אולם, לאחר שכירת רשותו של הגוי, ניתן להתיר את טלטול חפצים מהבתים לחצר באופן הבא: כל היהודים הדרים בחצר 'יבטלו את רשותם' (ראה שו"ע שפ) לגבי אחד מהם, ואזי יהיה מותר לו בלבד לטלטל מביתו לחצר, ולהיפך; וניתן להתיר גם לאחרים לטלטל מביתם לחצר, על ידי שאותו אחד ישוב ויבטל את כל הרשויות לגבי אדם אחֵר, וכן הלאה.
[שו"ע שפג, א, ומשנ"ב ה-ז; ביאורים ומוספים דרשו, 9-10; וראה שו"ע שפא, ד, וביה"ל ד"ה ואז; ושם בביאורים ומוספים דרשו, 27]