"אחר שעוררתי ברבים את גודל איסור לשון הרע, כמו שאמרו חכמינו ז"ל שמגדיל עוונותיו עד לשמים, שאלני אחד: ידעתי גם ידעתי כי עברתי על עוון זה כמה מאות פעמים, ואיני זוכר כלל את שמם לילך ולפייסם. וממני, שאני בן תורה, למדו כמה אנשים שלא להיות זהירים בדבר, ובמה אוכל להתרצות לפני אדון הכל?
ותשובה על זה: ידוע שאמרו חכמינו ז"ל שצדיקים באותו דבר שחוטאים, בו מתרצים. ועל כן יראה ללמוד עניָנים אלו ברבים, מתוך ספרי הפוסקים המדברים בדרך הלכה בענין זה, ושם יראה ויתבונן כי לא נופל הוא משאר איסורי התורה, ובהרבה פרטים הוא יותר חמור. וצא ולמד מתוך ספר הרי"ף, שמכל הש"ס קיבץ וקיצר בתכלית הקיצור, ואילו כשבא לענין זה (בפרק שני ממסכת שבת), העתיק כל הסוגיות מפרק שלישי של מסכת ערכין, המדברות בענין הזה.
ואחר כך ילמד מתוך ספר חפץ חיים, ושמירת הלשון, ששם קיבצתי בעזרת ה' את ההלכות השייכות לענין זה, וכן האגדות המבארות את גודל אושרו של האיש הזהיר, וכמה חיוב לברוח מהעוון הזה. את כל אלה ילמד ויתחזק לקיימם, ואז בודאי הקב"ה ימחל לו על העבר, ויעזרהו על להבא שלא ליכשל עוד".
[כבוד שמים פרק ג]