יום רביעי י"ח בטבת תש"פ
כיצד מכשירים מפות שולחן של חמץ לפסח?
שקים שאחסנו בהם חמץ – ניתן להשתמש בהם בפסח לאחר כביסה. וכתבו הפוסקים שגם במפות שולחן מבד, מגבת, וכדומה, ששימשו לחמץ, ניתן להשתמש בפסח לאחר כביסה כזו. וכביסה זו צריכה להעשות במים חמים, בחומר כביסה, וב'חביטה', שפירושה הכאת הכובס בבגד בשעת כביסתו.
וכתבו פוסקי זמננו, שבכביסה רגילה במכונה בחום הגבוה מ־40 מעלות צלזסיוס, מתקיימים שלושת התנאים האמורים: מים חמים, חומר כביסה, וחביטת הבגד בעצם פעולת המכונה, שמגלגלת את הבגד מצד לצד. ומפת שולחן מפלסטיק המשמשת לחמץ חם – יש אומרים שלא ניתן להכשירה לפסח.
[משנ"ב תנא, קו; ביאורים ומוספים דרשו, 87 ו־89]
האם ניתן להכשיר נפת קמח לפסח?
נפת קמח – לדעת השולחן ערוך ניתן להכשירהּ לפסח על ידי ניקויהּ מכל שאריות הקמח, שפשופה במים היטב, והגעלתהּ. ואם שימשה לחמץ רק לפעמים – אין צורך להגעילהּ.
אבל לדעת הרמ"א אסור להשתמש בה בפסח אף לאחר נקיון והגעלה, אלא אם כן היא משמשת לחמץ רק לפעמים, שאז ניתן להשתמש בה לאחר נקיון והגעלה. ובדיעבד, רשאי אף בן אשכנז להקל כדעת השולחן ערוך.
ואף לדעת השולחן ערוך, אם הנפה באה במגע עם מים לפני שניקוה משאריות הקמח – לא ניתן להכשירהּ לפסח. אולם, נפה של פסח, שניקוה במים לאחר הפסח, לפני הצנעתה בארון עד לפסח הבא – מותר להשתמש בה בפסח.
[שו"ע תנא, יז-יח, ומשנ"ב צה, צח, ק ו־קא]
האם ניתן להכשיר מגרדת של חמץ לפסח?
מגרדת ('פומפיה') של חמץ – דהיינו שמפוררים בה לחם, או מאכל חריף שנחתך בסכין חמץ, ו'נבלע' בו טעם החמץ – לדעת הרמ"א אין להשתמש בה בפסח אף לאחר נקיון והגעלה, משום שלא יתכן שלא נותר פירור חמץ כלשהו בין נקביה, וקשה לנקותה כראוי; וכן כשמפוררים בה מאכל חריף שבלוע בו טעם חמץ, נבלע טעם החמץ במגרדת. ואין להשתמש בה בפסח אף כדי לפורר מאכל צונן שאינו חריף. ואף בדיעבד, המאכל אסור באכילה.
ויש אומרים שמגרדת האסורה בשימוש בפסח רק בגין חשש לפירורי לחם שבתוכה, ניתן להכשירה על ידי שפיכת חומר נקיון ש'יפגום' את הפירורים, והגעלתה לאחר מכן.
[שו"ע תנא, יח, ומשנ"ב קב]