הרב צבי וינברג
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם" (שמות ט"ז, ד')
בספר העיתים, (לרבי יהודה מברצלוני סי' קפד עמ' 275), מביא בשם רב סעדיה גאון, שאם יוצא שיש שבת שלא יודעים מה לקרוא בה, שיקראו בפרשת המן 'הנני ממטיר לכם לחם מן השמים' שמדברת בענייני שבת. ומקשה שם על דבריו, שזה פליאה, שאיך יוצא שבת שלא ידוע מה לקרוא, והלא יש סדר מסודר לכל שבתות השנה?
וכתב, שאפשר לפרש שכוונת רס"ג באופן שנמצאים עשרה אנשים בדרך רחוקה, ומסתפקים איזו פרשה קוראים בשבת זו, שיקראו בפרשת המן שמדברת בענייני שבת, ע"כ. וצריך ביאור, מה המיוחד בפרשה זו שמוזכר בה שבת, הרי ישנן פרשיות נוספות שמדברות בענייני שבת?
ונראה לומר, שהרי עד עתה, לא מוזכרת שבת בשמה 'שבת', אלא רק 'יום השביעי', וכאן (להלן פסוק כה) פעם ראשונה שמוזכרת המילה 'שבת'.
והנה יסד לנו רבי צדוק הכהן מלובלין זצ"ל (ישראל קדושים אות ז): 'קיבלתי שבכל דבר וענין, במקום שמילה זו נזכרת פעם ראשונה בתורה – שם הוא שורש הענין', ע"כ. וא"כ בפרשה זו, שהמילה 'שבת' מוזכרת פעם ראשונה, בפרשה זו נמצא שורש הענין של שבת.
וכיון שהענין של שבת מוזכר לראשונה בענין המן, על כרחך שעניינה של השבת וענין המן כרוכים זה בזה, ולכן כשאדם נמצא במצב של ספק איזו פרשה לקרוא, הדין הוא שצריך לחזור לשורש ולעיקר של השבת, שהוא כאן בפרשיות המן.
(קב ונקי)