כיצד יתכן שאיסור אמירה לגוי תלוי ברמת הקושי של ביצוע המלאכה?

הדף היומי בהלכה א' אייר- סימן ש"ז סעיף ד'- עד סעיף ה'

הורדת השיעור לצפיההורדת השיעור לשמיעה


השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א



אמירה לגוי בשבת

איך מותר ליהודי לתת כסף לגוי שיקנה עבורו סחורה, והרי יתכן שהגוי יקנה אותה בשבת? האם שייך 'אמירה לגוי' כשגוי אומר לחברו הגוי לעשות מלאכה? שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"ז סעיף ד'  - סעיף ה' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'

מותר ליהודי לתת כסף לגוי שיקנה עבורו סחורה אע"פ שהגוי קונה אותה בשבת, כיוון שהגוי 'אדעתא דנפשיה קעביד', ומוסיף המשנה ברורה שני הוספות: א. כאשר אפשר להשיג את החפץ הזה רק בשבת כגון שאפשר להשיג אותו רק ביום השוק, ויום השוק באותו מקום הוא בשבת, בכה"ג זה אסור, כיוון שנחשב הדבר שהיהודי מבקש מהגוי שיקנה עבורו בשבת אע"פ שלא אומר לו את זה מפורש. ב. כדי שיהיה מותר לעשות את זה, היהודי צריך לשלם לגוי עבור הטרחה שאז אפש"ל 'שאדעתא דנפשיה קעביד', והמשנה ברורה מביא עוד, שבאופן שהיהודי אומר לגוי שהוא צריך את זה למוצ"ש, ודאי שזה אסור.

אומר הרמ"א, שמותר ליהודי לתת סחורה לגוי ע"מ שימכור את הסחורה עבור היהודי אם היהודי לא אומר לו שימכור את זה בשבת.

אדם שנתן את סחורתו לגוי שימכרנה, והגוי בא לקחת את הסחורה מהיהודי בשבת, אע"פ שהגוי עושה את זה על דעת עצמו, בכ"ז אסור, כי עצם זה שהגוי נכנס לבית היהודי ולוקח משם סחורה, יש בזה משום 'מראית עין', שנראה הדבר שהיהודי ציווה לגוי שיקח את הסחורה שלו כדי למכור אותה בשבת, ולכן אסור לעשות כך והיו עונשים את מי שעושה כך.

אמנם אמירה לעכו"ם אסורה, אבל 'שבות דשבות' הקילו חז"ל, דהיינו, אמירה לעכו"ם היא שבות, וכן מה שהעכו"ם עושה זה רק איסור דרבנן, וממילא זה שבות נוסף, והתירו בג' אופנים:

א. במקום חולי ואפילו חולי קצת, כלומר, אם יש חולי גמור, מותר אפילו שבות אחד, ומותר לומר לגוי שיעשה אפילו דבר שאסור מדאורייתא בשבת, לצורך חולה ואפילו חולה שאין בו סכנה, אבל צורך מקצת חולי, מותר רק שבות דשבות.

ב. במקום צורך גדול כגון הפסד גדול.

ג. במקום מצוה, דהיינו, שיכול לומר יהודי לגוי שיעלה על האילן בשבת שהדבר אסור בשבת משום שבות, ומותר לו לומר לגוי שיביא מהאילן את השופר, או להביא מים דרך חצר שלא עירב כדי לרחוץ בו את המצטער, ויש אוסרים, ומביא המשנה ברורה שהם סוברים שדווקא במילה מותר שבות דשבות, כי מילה עצמה דוחה שבת, אבל לא לצורך מצוה אחרת.

שיטת בעל העיטור, שלצורך מצוה מותר לומר לגוי שיעשה אפילו איסור דאוריתא, והמשנה ברורה אומר שלא לסמוך על זה כי זה רק דעת יחיד, ועוד מביא המשנה ברורה, שהאיסור של 'אמירה לעכו"ם' זה לא רק כאשר העכו"ם עושה בעצמו את המלאכה, אלא אפילו אם העכו"ם מצוה לעכו"ם אחר שיעשה מלאכה זה גם אסור, אבל ה'חוות יאיר' מקל בזה, ובמקום צורך הרבה אפשר להקל.

קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה, הארות והערות יתקבלו בברכה

פוסטים נוספים