הרב מרדכי הלוי שוורצבורד
מורה הוראה נאות שמחה מודיעין עילית
שבועות כב.
כיצד יתכן שאדם ישבע שבועה לאסור איסור על נפשו, ועל ידי השבועה יהיה מותר לו לאכול איסור?
ובכן הבה ונלמד מה שאמר גאון אחד זצ"ל בדרך חריפות, שמי שצריך לאכול ביום כיפור פחות מכשיעור מחמת חליו יש לו דרך לעשות זאת בהיתר גמור, על פי מה שנחלקו הראשונים בסוגייתנו, האם יש איסור אכילת חצי שיעור בשבועה, או שאיסור שבועה הוא רק כשאוכל את הכמות שנשבע עליה, ואם אכל פחות מכך אינו בכלל שבועתו ומותר. שהר"ן הביא שיש שהתירו חצי שיעור בשבועה. והרמב"ם אוסר והר"ן מסיק כהרמב"ם, ודעת הש"ק ביו"ד (סי' רל"ח סקי"ב) שאם פירש בלשונו שלא יאכל שיעור מסוים גם הרמב"ם מודה שמותר לו חצי שיעור, ויש חולקים בזה.
מעתה יש עצה, שישבע זמן מועט לפני כניסת יום כיפור שאינו אוכל ולא שותה כשיעור כותבת ורביעית עד סוף יום הכיפורים, ואחר שנשבע ונאסר באכילה ושתייה מכח שבועתו, שוב לא יחול עליו איסור יום כיפור, כפי שלמדנו בסוגייתנו שאין איסור חל על איסור, וממילא כל האיסור שלו לאכול הוא מחמת השבועה ולא מחמת יום כיפור, וממילא מותר לו לאכול פחות מכשיעור.
ואם תאמר שמאחר שאינו נאסר בחצי שיעור מחמת שבועתו, א"כ יחול איסור יום כיפור על חצי שיעור, שהרי כל מה שאמרנו שלא חל יום כיפור מטעם שאין איסור חל על איסור, וזה שייך לגבי איסור בשיעור שלם, אבל בחצי שיעור שלא נאסר מצד השבועה, א"כ יאסר מצד יום כיפור. בזה השיב הגאון זצ"ל בחריפות, שהרי כל הסיבה שנאסר לאכול חצי שיעור מבואר בגמרא ביומא (דף עד.) משום שראוי להצטרף לשיעור שלם. א"כ כל זה שייך רק באופן שכשישלים לשיעור יהיה חייב, אבל באופן האמור, שאם ישלים לשיעור לא יחול עליו איסור יום כיפור, לא נאסר לאכול חצי שיעור, שכל האיסור בחצי שיעור הוא שמא יבוא לאיסור בשיעור שלם. עכ"ד הגאון זצ"ל, שעל ידי השבועה נהפך האיסור חצי שיעור ביום כיפור להיתר.
אך הדברים נאמרו כמובן בדרך חריפות וגאונות, אבל להלכה יש להשיב בזה מכמה טעמים: תחילה לסוברים שיש איסור חצי שיעור בשבועה, כדמסיק הר"ן, משום שיבוא לעבור שיעור שלם בשבועה, ודעת האבני מילואים (בשו"ת סי' י"ד) שגם כשפירש בשבועתו שיעור נאסר חצי שיעור, ודאי לא שייכת עצה זו.
וגם לצד שאין איסור חצי שיעור בשבועה, יש לדון שייאסר מחמת איסור חצי שיעור ביום כיפור, לדעת הסוברים שיש איסור חצי שיעור גם באופן שלא יוכל להגיע לאיסור שיעור שלם [יעוין שו"ת רעק"א (סי' קנ"ד) שדן בזה], ולצד זה נסתרת עצה זו, שעכ"פ אם לא יאסר מחמת שבועה ייאסר מחמת יום כיפור.
עוד מצאנו לשני גדולי האחרונים, שכתבו בנשבע שלא לאכול שיחול עליו איסור יום כיפור, דעת הרמ"ע מפאנו (סי' קכ"ג) שאיסור יום כיפור נחשב איסור כולל, מחמת שחל לאסור את כל האנשים באכילה, ממילא חל גם על הנשבע, והטעם המלך (על שעה"מ פי"ז מאיסו"ה ה"ח) חולק על הרמ"ע מפאנו, וסובר שזה לא נחשב איסור כולל, אך גם הוא נוקט שיחול איסור יום כיפור מטעם אחר, שלעולם נחשב שאיסור יום כיפור קודם לאיסור שבועתו, כיון שכבר נתחייב המצות יום כיפור מן התורה, וזה קודם לשבועה שזה איסור שמביא על עצמו.
הרי למדנו מדברי שני גדולי האחרונים לסתור עצה זו, כל אחד מטעם אחר, והשי"ת יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות.