יום שלישי ג כסלו תשעח
האם מותר לשומעים לדבר לפני שהמקדש סיים לשתות?
מי שקידש בליל שבת, והפסיק בדיבור בין ברכת הקידוש לשתיית היין – ישוב ויברך הגפן, ואינו צריך לשוב ולקדש, כיון שההפסק אינו מבטל אלא את ברכת הגפן, מחמת שהפסיק בין הברכה לשתייה, אבל ידי ברכת קידוש יצא, שהרי נאמר על היין כדין. ואם הדיבור היה בענין הנוגע לסעודה, וכל שכן בנוגע לקידוש, או שענה אמן אחר ברכת הגפן או ברכת הקידוש ששמע מפי אחֵר – בדיעבד אין זה נחשב להפסק, ואינו צריך לברך הגפן שנית; אך אמן על ברכה אחרת נחשב להפסק. ולכתחילה, לא יפסיקו המקדש והשומעים עד לסיום שתיית 'כמלוא לוגמיו', כיון שהשתייה היא חלק ממצוַת הקידוש. [שו"ע רעא, טו, ומשנ"ב עה-עו; ביאורים ומוספים דרשו, 82-83]
כיצד יש לנהוג כשהיין של קידוש נשפך לפני ששתו ממנו?
מי שקידש על היין, ובטרם שתה ממנו נשפכה כל תכולת הכוס – יביא יין נוסף, ויברך הגפן שנית, כיון שלא היתה דעתו עליו בשעת הברכה, וישתה 'כמלוא לוגמיו'. ואם לא נשפכה כל תכולת הכוס, אך הכמוּת שנותרה פחוּתה ממלוא לוגמיו – ישתה ממנה תחילה כדי שיהיה לברכת הגפן על מה לחול, ואחר כך יברך שנית וישתה מלוא לוגמיו מיין אחֵר כנ"ל. ובכל אופן אין צריך לשוב ולקדש. ואם היתה דעתו בשעת ברכת הגפן לשתות יין נוסף מעבר למה שבכוס, אינו צריך לברך עליו שנית. ויש אומרים שצריך למלא את הכוס ביין הנוסף עד רביעית לפחות, כדי ששתיית מלוא לוגמיו תהיה מתוך כמוּת חשובה. [שו"ע רעא, טו, משנ"ב עז, וביה"ל ד"ה והוא; ביאורים ומוספים דרשו, 84-85]
לאחר הקידוש התגלה שהגביע מכיל מים – האם צריך לקדש שנית?
מי שקידש על משקה שסבר שהוא יין, ונמצא שהוא מים, מיץ פירות, וכיוצא בהם – יקדש שנית על היין. ואם היה בדעתו בתחילת הקידוש לשתות מיין נוסף הנמצא לפניו – הרי זה כאילו קידש על יין זה, וישתה ממנו כמלוא לוגמיו, ואינו צריך לברך הגפן ולא לקדש, ושתיית המים אינה נחשבת להפסק בין ברכות הגפן והקידוש לשתיית היין. והנוהג לקדש בשבת בבוקר גם על קוֹנְיָאק, ליקר, בירה לבנה וכדומה, (ראה משנ"ב ערב, ל), שברכתם שהכל, וטעה סבר שהכוס שלפניו היא של יין, ובֵרך הגפן, ונמצא שיש בכוס אחד מהמשקאות הנ"ל – אינו צריך לשוב ולקדש, אך אם הבחין בכך לפני השתייה – יברך שהכל. [משנ"ב רעא, עח; ביאורים ומוספים דרשו, 86]