"בעניני עבודת השי"ת, אפילו אם הוא רואה שלמד פעם אחת ושתים בספר שערי תשובה לרבנו יונה, או חובות הלבבות, וכדומה, ולא פעלו על נפשו, מכל מקום אל יתרשל בזה; דכמו בעניני סמי הרפואות לחולי הגוף, מצוי מאוד שהרופא מצווהו ליקח אותו הסם כמה פעמים, ואז יהיה נרפא ממחלתו, כן הוא בעניני חולי הנפש, שכאשר הנפש נשתרשה מאוד בעניני הבלי הזמן, ועל ידי זה נדמו לה כל המעקשים למישור, צריך ליקח הרבה פעמים סמי הרפואה, עד שיפעלו על נפשו להשיבה לאיתנה.
ולא לחינם חזר שלמה המלך עליו השלום בספר קהלת בכמה ענינים שחתם לבסוף על כל אחד: גַּם זֶה הֶבֶל, ולא הסתפק במה שאמר בראשונה דרך כלל: הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל; מפני שהנפש הבהמית אשר באדם, שעל ידה הם הקנאה והתאוה והכבוד, אינה מרגשת בפעם אחת, כי אם כשחוזר וכופל כמה פעמים בפרוטרוט.
וכעין זה שמעתי בשם גאון אחד, שאמר: אם האדם ידבר תמיד מעניני התשובה, יוכל לקוות שיועיל איזו פעם לנפשו שימצא בה הרגש לתשובה, מה שאין כן אם לא ידבר בזה, יוכל להיות שיחיה ימים ושנים ולא יבוא לתשובה".
[תורת הבית פרק י]