הרה"ג רבי מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
כאשר לוקחים הלוואה בריבית בהיתר עיסקא, המשמעות שההלוואה הופכת להשקעה הנושאת רווחים חלק עבור הנותן וחלק עבור המקבל, ואחוזי הריבית שנקבעו הם חלק מהרווחים שהכסף הרוויח, ובאם לא יהיו רווחים יצטרך המקבל להוכיח על ידי שבועה חמורה בספר תורה ואז יפטר מלשלם את הרווחים.
ובכן יש לדון כאשר המקבל מת האם ההיתר עיסקא ממשיך בתוקפו אצל היורשים, ומה הדין לגבי האחוזים שעלו בחיי האב האם היורשים חייבים לשלמם או שמא בית הדין טוען עבור היתומים שיתכן שלא היו רווחים ויפטרו מלשלם את אחוזי הריבית [רווח].
גביית חוב של ריבית מיתומים
הנה בגמרא ערכין (דף כב.) מבואר שאין גובים חוב מנכסי יתומים קטנים עד שיגדלו, אבל חוב שיש בו ריבית ממהרים לגבותו בעודם קטנים כדי שלא יעלה ריבית עד שיגדלו, והגמרא שואלת הרי אסור לשלם ריבית ומיישבת שמדובר בגוי שהלווה בריבית ומציית לדיני ישראל אך בכל זאת לא נמנע מליטול ריבית.
ויש לשאול למה לא העמידה הגמרא בחוב שעל פי היתר עיסקא, שממהרים לפרעו כדי שלא יתרבה, תחילה נבאר אם ההסכם של ה"היתר עיסקא" ממשיך אצל היתומים, ומצאנו לאר"י הקדוש שכתב לבית יוסף (באבקת רוכל סי' קל"ו) לדון אם היתומים חייבים באונס בכספי העיסקא ואם חולקים ברווחים, והבית יוסף השיבו שההיתר עיסקא בתוקף גם אצל היתומים כמבואר בב"ב (ע:) בשטר כיס היוצא על היתומים שחייבים באונס, ומש"כ הרמב"ם (סוף פ"ה משותפין) שמתעסק שמת בטל העסק אף אם קבעו לזמן ידוע, אין הכוונה שמתבטל מאליו אלא שאם המלווה רוצה לבטל את העסק ולחלוק, הרשות בידו, כיון שלא נתחייב ליתומים, אבל מן הסתם ההסכם ממשיך בתקפו בכל התנאים לגבי ההפסד והרווח.
עתה נבאר דעות האחרונים האם היורשים מחויבים לשלם את האחוזים שעלו בחיי האב או שיכולים לטעון שמא האב לא הרוויח, החתם סופר (בחו"מ סי' קל"ו) כתב בפשיטות שטוענים עבור היתומים שמא לא היה רווח, ונראה שדבריו כשנתנו כסף להשקעה לקנות בו סחורות להרוויח ובזה כיון שמעוט המצוי שאין רווח טוענים שלא היו רווחים.
דעת טור האבן
בשו"ת טור האבן (סי' מ"ה) להגאון רבי אליעזר אויערבך זצ"ל כתב שהמנהג בכל בתי דינים שגובים את הריבית מהיתומים ולא חוששים שמא לא הרוויח אביהם, וכתב לחדש ביסוד ההיתר עיסקא הנהוג שקובעים אחוזים קבועים ולא מחשבים כמה הרוויחו בפועל, אלא אם הרוויח כשיעור זה או יותר ודאי מגיע לנותן את האחוזים שנקבעו ומתפשר עם המקבל שבמקום לדקדק בהוצאות והכנסות לעמוד על שיעור הרווח בדיוק, מוכן לטול כמה שקבע אף אם הרווח היה יותר, ואם היה פחות רווחים או שלא הרוויח כלל ישבע שבועה חמורה ויפטר מהרווח, וזה נקרא בלשון הפוסקים "התפשרות", ומחדש בעל טור האבן שהכוונה שמתחייב את הסכום גם אם לא הרוויח ורק אם ישבע יפטר והשבועה היא כמו פירעון, ודעתו שזה לא נחשב ריבית כיון שבאפשרותו להפטר על ידי שבועה, ממילא לגבי היתומים כיון שהאב לא נשבע בפועל לא נפטר מסכום ההתפשרות ולא שייך לטעון שמא לא הרוויח.
הבגדי ישע (סי' מ"ז) נחלק על טור האבן וכתב שמעולם לא שמענו שבתי דין גובים מיורשים כשטוענים שאביהם לא הרויח, ועל עיקר יסוד דבריו השיב שאין התחייבות בסכום ההתפשרות רק אם הרוויח נותן למלווה מחלק הרווחים כפי האחוזים שסיכמו, והשבועה היא לברר שלא היה רווח, וממילא אצל היורשים יכולים לטעון שמא לא הרויח, והובא כ"ז בפתחי תשובה חו"מ (סי' ק"ח סק"ד).
היוצא למעשה:
במציאות של ימינו מי שלקח משכנתא מהבנק ומת, הבנק גובה כל החוב עם הריבית, אך בכל משכנתא מחויבים לעשות ביטוח חיים באופן שהבנק לא גובה מהיורשים אלא מהחברת ביטוח.
אבל בהלוואות בנקאיות לפי דעת הבגדי ישע יוצא שאי אפשר לגבות את הריבית מהיתומים.
היתר עיסקא – חכמת אדם
אך העירוני שבזמננו יש היתר עיסקא שכתוב שבאופן שמשלמים תשלומים מזמן לזמן הרי בכל זמן תשלום נגמרת העיסקא, ואם ממשיך המקבל להחזיק את הכסף מתחיל עיסקא מחדש, וזה ע"פ החכמת אדם (כלל קמ"ג) וכתב שבכל חודש אם לא נשבע שלא הרויח הרי זה כהודאה שהרויח. ובהרבה בנקים הוסיפו סעיף זה בהיתר עיסקא, ונקרא "היתר עיסקא חכמת אדם" ממילא יוצא שכל מה שנתווסף בחיי האב כבר הוסכם על פי האב שהיו רווחים ואין בזה צד לפטור את היורשים.
מעתה נשוב לדברי הגמרא בחוב של יתומים בהיתר עיסקא אם היורשים רוצים להמשיך את העיסקא ולהרויח ודאי שאין סיבה לפרוע את החוב כיון שאין זה הפסד באחוזים שמשלמים, כי זה רק ממה שיש רווחים, ואם מעוניינים להפסיק את העסקא באמת אינם מחויבים להמשיך להעלות רווחים וימתין המלווה עם מעותיו עד שיגדלו