ידועים דברי החובות הלבבות (שער חשבון הנפש פ"ג בחשבון הכ"ד) שכתב כי יש דברים הידועים לאדם מילדותו, וכבר הורגל בהם עד עתה עם הבנה של ילד קטן, וכאשר ישוב בבגרותו ויחזור עליהם וילמד אותם מחדש, יקבל בהם תוספת הבנה ובהירות שלא הייתה לו בהם עד עכשיו, וכגון לענין לימוד תנ"ך שלמד בעת ילדותו, הרי אם יחזור על זה שוב בבגרותו יוסיף עוד בעמקות ההבנה יותר ממה שהבין מקודם. לכן ראוי לכל אחד לחזור על הדברים שלמד בילדותו, כי על ידי החזרה תהא הבנתו בהם ברורה ואמיתית יותר.
ימי החנוכה נשתרשה בהם הבנה ילדותית מוטעית, ומתקופת הילדות נכנס בראש שחנוכה זה זמן של חוסר רצינות. כי כאשר ישאלו ילדים קטנים במה ניכר אצלם ימי החנוכה, ישיבו לאלתר כי חנוכה הוא זמן של אכילת לביבות ומקבלים בו "דמי חנוכה", כמו ששאלו פעם לאדם שעלה מרוסיה, מה נשאר בזיכרונו מימי הפורים, ואמר כי זוכר שזקנתו הייתה מחלקת לילדים אוזני המן… הרי אין זו כי אם הבנה ילדותית הנובעת מחוסר התבוננות, שעל זה עורר החובות הלבבות שצריך אדם להיזהר שלא תשתרש בלבו ההבנה הילדותית.
ושמעתי בלומז'ה מהמשגיח רבי אבא גרוסברד זצ"ל, שהכיר אדם מבוגר שהיה גר בקובנא, וזכה לראות את גדולי הדור שלפניו כהגר"י בלאזר ועוד, וכשנשאל מה הוא זוכר מהם, השיב, שהיו חבורת פרושים שישבו בבית המדרש, ונשים צדקניות היו מביאות להם את מאכלם לתוך בית המדרש, ונשאר בזיכרונו שפעם אחת כיבדוהו בני החבורה בחתיכת חלה מתוקה ממה שאכלו… ואמר רבי אבא בשיחתו, ראו אדם שזכה להסתופף במחיצת גדולי הדור, וכמה היה יכול לקבל מהשפעתם, אף על פי כן לא נשאר לו בזיכרונו מהם אלא שנתנו לו פיסת חלה מתוקה. זהו כאשר מסתכלים במבט שטחי וילדותי על החיים. והרי זהו מצבם של אלו שבעיניהם חנוכה זה זמן של אכילת לביבות.
כל אחד צריך להתבונן ולהבין את מהות ימי החנוכה שקבעום חכמים להודות ולהלל, שיש בזה שני חלקים נפרדים: הודאה היא הכרה בטובה שמקבל מאת הבורא יתברך, וזהו מה שאומרים על הניסים בתפילה ובברכת המזון; והלל הוא הכרת גדולת הבורא ולשבחו, וזהו מה שתיקנו לומר הלל בחנוכה, זו היא עיקר עבודת ימי החנוכה.
ומבואר בראשונים ובזוהר שימי החנו כה נקראים מועד והם בכלל המועדים שבתורה, והיינו שהם גם כן בכלל מקראי קודש, ומצינו במדרש (פס"ר פ"ו) כי ביום כ"ה כסלו נגמרה מלאכת המשכן, והיה ראוי שתשרה שכינה ביום זה בישראל, ונדחה לראש חודש ניסן. אמר הקב"ה עלי לשלם, מה שילם לו הקב"ה – חנוכת בית חשמונאי, והיינו שבאותו יום שהתחיל הנס של פך השמן שרתה שכינה על ישראל. ולכן בספרים הק' נקראים ימי החנוכה ימים קדושים, וכידוע שכל ימי המועדות, חוזרת בהם השפעה של קדושה בכל שנה ושנה, ויש בהם אפשרות להתעלות במעלות הרוחניות, על ידי התבוננות והשבה אל הלב.
(דרכי החיזוק)