"הנה כלל ענין הגאוה הוא זה, שהאדם מחשיב עצמו בעצמו, ובלבבו ידמה כי לו נאוה תהלה…" (מסילת ישרים פרק יא).
סיפר הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א: בחול המועד סוכות, הגיע יהודי אחד לבית גיסי מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א, וסיפר לו שהכין כמות רבה של יין לכבוד החג, אלא שכאשר טעם מן היין, הזדעזע לגלות שכל יינו החמיץ. לאיש נגרם הפסד ועגמת נפש מרובה, והוא פנה אל הגר"ח ובקש לשאול: אולי כבוד הרב יודע את הסיבה לכך?…
מרן שליט"א אינו חבר ב'אגודת הכורמים' של יקבי ראשון לציון, ומן הסתם שאינו יודע את הסיבה הטבעית להחמצתו של היין, ובודאי שהשואל גם לא התכוון לכך. אבל מרן הגר"ח יודע מה שלא יודעים הרבה אחרים… מרן הביט בפני השואל, ואמר לו: 'אולי הינך בעל גאוה!' והוסיף: 'יתכן שאתה מתגאה בתוך ביתך, ומתנהג ביהירות כלפי אשתך!' דבריו של מרן קלעו במדויק, ופניו של האיש התכרכמו, ביודעו שככל שאמר הגר"ח, כן הוא המצב בביתו.
והגר"י שליט"א ציין מקור נפלא לתשובת גיסו הגר"ח: נאמר בגמרא במסכת בבא בתרא (צ"ח.): "אמר רב חייא בר יוסף, חמרא מזלא דמריה גרים, שנאמר (חבקוק ב, ה) ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה". כלומר, למה היין 'בוגד' באדם ומחמיץ? – משום שבעל היין הוא אדם יהיר, וכיון שהוא מתגאה ומתפאר במעלות שאינן בו – במידה כנגד מידה – יינו בוגד בו, שסבורים שהוא יין אך לבסוף נמצא שהוא חומץ. ומיד לאחר מאמר זה ממשיכה הגמרא: "אמר רב מרי, האי מאן דיהיר (מי שמתייהר ומתגאה), אפילו אאינשי ביתיה לא מיקבל (אפילו בקרב אנשי ביתו, דהיינו אשתו, הוא אינו מקובל, והיא מבזה אותו), שנאמר גבר יהיר ולא ינוה, מאי ולא ינוה? בנווה שלו" (-באשתו)… פלאי פלאים!
(להתעדן באהבתך)