"שומרי משמרת הקודש" (ג' ל"ב)
דרך חינוכית היא לדבר אל הילד באמצעות ציוויי התורה.
סיפר בני הרב אברהם – יעקב זילברשטיין: אמא ע"ה מעולם לא אמרה לנו: 'גשו לאכול', אלא: 'גשו לטול ידיים'. כמו כן, לפני שעלינו על יצוענו לא אמרה 'לכו לישון' אלא: 'אמרו קריאת שמע'
זכורני כאשר היינו בשוויץ, הגיע לביתנו פרופסור גוי שראה את ההכנות שעושים בבית יהודי לפני שנגשים לאכול. "אתה יודע", הוא אומר לי לפתע, "יש בתורת ישראל מה שאין באף תורה ואומה אחרת". כשהתעניינתי מה הביאו למסקנה זו דוקא עתה, השיב הפרופסור שכאשר ראה שאנחנו נוטלים ידיים לפני האוכל, מברכים ברכות לפני שמכניסים את המאכל לפינו, ומתעכבים בעיכובים שונים עד שמגיעים אל האוכל עצמו, הבין שרק תורת אלוקים חיים מכירה לא רק את נפש האדם אלא גם את גופו.
"כשהנך בא מהכולל בערב", אמר הפרופסור, "וריחה של הסעודה שהכינה לך רעייתך עולה באפך, מתחילות בלוטות הרוק לעבוד, וצריך להמתין כמה דקות עד שהרוק יהיה מוכן לקלוט את המאכל. הנטילה והברכות מכשירות את המערכת כדי שהאוכל יקלט ויתעכל היטב, ולכן הבינותי מתוך מעשיכם שהתורה שלכם היא – תורת החיים האמתית אשר בנוסף למעלות הרוחניות שיש בעשיית המצוות יש בה גם דרכי בריאות גשמיים".
על כוחה של מצות נטילת ידיים נלמד מהמעשה הבא שסיפר הבחור משה ג.: יום אחד חש שידו אינה מתפקדת. הלך לאורטופד בכיר שניסה לעשות לו תרגילים מתרגילים שונים, ומשכל אלה לא צלחו, ולא שיפרו את המצב, ביצע בדיקה נוספת שבסופה הוא הודיע שיש לו שיתוק מלא ביד, ובדרך הטבע אי אפשר להתרפא מכך לעולם.
"קבלתי את הבשורה בהלם של ממש", מספר משה. "אני בחור צעיר והידיעה שלא אוכל עוד להזיז את היד, נפלה עלי כרעם ביום בהיר. לא נותר לי אלא להשלים עם העובדה, ולהתפלל אל השם יתברך, אולי יחוס, אולי ירחם".
"לאחר כמה ימים עליתי לביתו של הגאון רבי חיים קניבסקי וספרתי לו את כל המעשה, ואת הצער האיום הנגרם לי בעקבות השיתוק המלא ביד. הגר"ח התבונן בי, ובידי, ואחר כך אמר: 'תלמד הלכות נטילת ידיים במשנה ברורה, ורפואה שלמה'.
יצאתי מביתו של הגאון שליט"א בשמחה רבה, ומתוך עידוד רב, ומיד החילותי ללמוד את הלכות נטילת ידיים עם המשנה ברורה.
והנה הפלא-ופלא: מיד בתחילת הלמוד חשתי הקלה רבה, ויכולתי כבר להזיז מעט את היד. עבר יום נוסף, והרגשתי שפור של ממש בתזוזה, ולאחר עוד יום חזר המצב לתקנו כבראשונה. כשחזרתי אל האורטופד, והראיתי לו שאני מזיז את היד, הוא פשוט לא האמין למראה עיניו. 'התרחש כאן נס למעלה מדרך הטבע', אמר".
הסיפור עוד לא נגמר. כעבור מספר שבועות שוב החל הבחור להרגיש כאבים בידו, והשיתוק חזר אליו. – "יכולתי להעיד שהדבר קרה מפני שיומיים לפני כן התרשלתי בהוראתו של הגר"ח, בלמוד הלכות נטילת ידיים. והנה, רק חזרתי ללמוד, והחילותי שוב לשנן את ההלכות פסקו הכאבים".
אחד מידידי הכולל שלנו בחולון חנך חנות חדשה וביקש שאבוא לקבוע שם מזוזה.
בחנות הזו נמכרים בעיקר מוצרי מזון המלפתים את הלחם, ממרחים וכדומה.
בדברים שנשאתי במעמד קביעת המזוזות אמרתי שלפי דברי החיד"א על הפסוק שלנו, החנות הזו לא תפעל לאחר בוא המשיח…
החיד"א מסביר את הפסוק: "ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם" (דברים ח,ט) כך: כאשר אדם אוכל עוגה, הוא אינו מוסיף לה תבלינים או מאכלים אחרים, לא ריבה, לא חמאה, לא מלפפון, לא טחינה. כלום. וזאת, משום שהעוגה עצמה טעימה לו, ואין הוא זקוק ל'תוספות'.
מתי זקוק הוא לתוספת מאכלים אחרים? – כאשר אוכל הוא לחם. שכן החיטה אינה דבר מתוק, ואין בה טעם ערב לכשעצמו. תופעה זו קרויה 'במסכנת תאכל בה לחם', יען הלחם מבטא את המאכל 'המסכן', הלא-טעים, והדורש תוספות.
והתורה מבטיחה לנו שארץ ישראל בימות המשיח תהיה 'ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם', דהיינו שהלחם יגיע אלינו עם כל התוספות, ולכן לא נזדקק לשום דבר נוסף, בדיוק כמו בעוגה…
לכן, אמרתי לבעל החנות, יתכן מאוד שהחנות שלך, כאן בחולון, תצטרך לנעול את שעריה עם בא המשיח, כי לא יצטרכו אז ללפת את הפת, ובכדי להתפרנס תצטרך למכור נעליים שישמשו את עולי הרגלים…
מתוך הגדה של פסח 'חשוקי חמד'