שישו ושמחו בשמחת תורה
אין הרבה 'ווארטים' מהצדיק ה'באבא סאלי' זצ"ל, והנה אחד מהם: אמרו חז"ל: "השותה מים לצמאו, מברך שהכל נהיה בדברו. ר' טרפון אומר, בורא נפשות רבות וחסרונן".
מסביר ה'באבא סאלי': 'השותה מים'- מי שלומד תורה, שנמשלה למים,
'לצמאו' – והוא מרגיש הא… הא… צימאון אדיר לתורה,
'מברך' – יש לו כוח מיוחד לברך,
'שהכל נהיה בדברו' – וכל מה שיברך – יתקיים!
רבי טרפון אומר עוד יותר מזה – מי שלומד תורה באופן כזה של צימאון, הרי הוא יכול להחיות מתים! – 'בורא נפשות רבות וחסרונן'— כך השיב ה'באבא סאלי' ליהודי, ששאל אותו על ברכותיו המתקיימות.
המעניין הוא, מוסיף הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, שאת הווארט הזה אומרים שני גדולי עולם נוספים, הרב הקדוש רבי שמואל שמעלקא מניקלשבורג זי"ע והגאון רבי יהודה אסאד זצ"ל.
כשיהודי ניגש ללמוד תורה, והוא יודע שמכל תיבה ותיבה הוא מקבל דביקות כזו בקדוש ברוך הוא, עד שניתנים בידו כוחות לשדד מערכות ולברך ברכות – הוא ימצא עד מהרה את המתיקות והערבות שבלימוד התורה הקדושה.
הגר"י זילברשטיין שליט"א נושא את משלו: ישנם ציבורים שיש בהם שאיפה להיות גיבורים גדולים, כמו שמשון הגיבור. יאמרו לבעל-שאיפות כזה: 'תשמע היטב, אם תלגום את התרופה המרה הזו, תהפוך לגיבור גדול, ואלפים יידחקו בדוכנים לממכר כרטיסים בהופעות שלך, שבהן תכופף ברזלים רבי עצמה', האם יהיה לו קשה ללגום את התרופה המרה הזו? האם טעמה המר ימנע ממנו להגיע לפסגת חייו?
בכלל לא! כשהוא ייקח את התרופה, ויחשוב על מערכות הברזל שיכופף, יהפוך בפיו הטעם המר למתוק…
אתה מתחיל ללמוד תורה- והיא מרה לך? קשה לך?
אם תחשוב באותם רגעים קשים, שהיצר אורב לך, כי בלימוד שלך אתה מתקרב אל בורא העולמים, מברך 'שהכל נהיה בדברו' – שכל ברכותיך מתקיימות, "רצון יראיו יעשה", אז תראה כמה התורה הופכת להיות מתוקה, ותלמד באהבה, עד שיבוא יום והקושי שלך יהיה להתנתק ממנה.
אדם חייב ללגום 'שמן קיק', אוי, כמה זה מר, אבל אם יפנים שבזה תלויה בריאותו השלמה, הוא יפתח יחס חם ואוהב לשמן הזה!…
אתמול ביקרתי חולה בבית החולים, ה' ירחם. לא אשכח את המחזה הזה. נתנו לו לאכול שתי כפיות של לבן… כמה שמחה הייתה בחדר, כמה שמח החולה הזה. הוא אמר בהתרגשות: "אני מתחיל לחיות!!!"
מה זה שתי כפיות לבן? מה זה הטעם של לבן? אבל לאחר שבועיים שהיה אסור לו לאכול כלום, ופתאום הותר לו לאכול לבן. שתי כפיות בודדות, והוא הצליח- אין שמחה גדולה מזו. איך הוא אמר? אני מתחיל לחיות…
מי שיש לו הרגשה כזו, ידע כזה, מי שחש איזו השפעה יכולה להיות לכל מילה של תורה, יזכה במדרגה מרוממת זו של 'השותה מים לצמאו'. הוא ילמד תורה, ויגמע דפי גמרא מתוך צימאון אדיר, מתוך תחושה שהוא חייב, מוכרח להרוות את צימאונו בדף גמרא נוסף, בסימן שולחן ערוך נוסף!
בחור צעיר לומד "שור שנגח את הפרה". אילו היה יודע שברגעים אלו הוא יורה פצצות אדירות מימדים, ואויבים רבים בכל העולם כלים ונופלים ברגעים הללו, שבהם הוא רותח במלחמת התורה בתוך בית המדרש, היה חש במילים אלו מטעמים ערבים, כפי שלא חש מעודו.
כשיש לך ידע כזה, כשאתה יודע למה אתה גורם בלימוד שלך, אתה מתחיל ללמוד בכזה חשק, שאף פעם לא ייגמר לך.
בתל אביב יש חדר-פיקוד שנקרא 'בור'. זהו חדר הפיקוד של כל זרועות הביטחון. אומרים לאדם אתה נכנס ל'בור' הזה, יתנו לך את הכלים, ומרגע זה ואילך אתה תהיה מופקד על מערכת ההפצצה של המדינה. אתה יודע מה יש לאדם הזה עכשיו ביד? איזה כוח ניתן לו?
לנו יש כוח כזה בארבעה אבות נזיקין! אתה לומד ארבעה אבות נזיקין, אתה מתעמק בקושיות ובתירוצים של אבות הנזיקין ותולדותיהם, ואתה מקבל מקור של כוח ועוצמה, שמסוגל להפציץ את כל המזיקים שבעולם.
הידיעה וההכרה בכוח הזה מביאה חשק ללמוד תורה. אם תדע שאתה בונה עולמות על ידי התורה- תלמד בהנאה גדולה בהרבה, הנאה שכל הנאות שבעולם לא תשווינה לה. ה'קצות' כותב כי הלומד תורה 'בונה שמים חדשות'. מי לא רוצה את הכוח הזה בידיו?
מורי חמי, הגרי"ש אלישיב
בן שיאיר את העולם
זוהי, אפוא, פשר המתיקות העצומה שחש חמיכם, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל בלימוד בתורה, עד שהדיר שינה מעיניו?
כן! מורי וחמי, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, ידע את כל הסודות הללו, שגיליתי לכם פה. בילדותו זכה כבר לכתוב את ספר הקבלה של זקנו, הגאון הקדוש בעל ה'לשם' זצ"ל, ונחשף לכוח התורה העצום שניתן בידי לומדיה. הוא ידע בצורה ברורה מהי התורה, וכמה עוצמה יש בה, עד שכל העולם נעשה בידי הלומד כחומר ביד היוצר, בבחינת 'מברך שהכל נהיה בדברו'.
שש עשרה שנים לא נפקדה אמו בילדים. היא דרשה ברופאים, עד שנאמר לה כי היא עקרה, ואין לה כל סיכוי שבעולם להיות אם בישראל. היא שבה לביתה שבורה ועצובה מאותה פגישה עם הרופא, שחרץ במו פיו את גורלה, ושמה לב שאביה בעל ה'לשם' נמצא בבית.
הבשורה המרה הציפה אותה דמעות וכולה רעדה מבכי. אך היא לא רצתה לגרום עוגמת נפש לאביה, על כן נשארה בחצר ביתה, מתמוגגת בבכי עצום, מזילה אוקיינוס של דמעות.
כשיצא אביה מהבית, וראה את ביתו ביגונה העצום, הבין מיד כי נשארה בחוץ כדי לא לצערו, על כן קרא לה ואמר: "בתוך שנה יוולד לך בן, שיאיר את העולם בתורתו "- – –
צדיק גוזר, והקב"ה מקיים! הברכה התקיימה ככתבה וכלשונה במורי וחמי, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל. אתם רואים מה זה כוח התורה? לברך אישה עקרה שתוליד בן שיאיר את העולם! – –
והבן הקדוש, מרן הגרי"ש, ידע מהסיפור הזה, ולמד ממנו ומכתבי זקנו עד כמה גדול כוח התורה, ועד מהרה נשאב למתיקות התורה עד ליומו האחרון. הוא ידע שהלומד תורה יושב בחדר פיקוד, ובנגיעה אחת הוא יכול להפציץ כל מקום של טומאה, כל מקום שבו יש שונאים, בכל העולם.
הוא מנהיג! כשיודעים זאת, מקבלים אהבה לתורה. אדם יודע, אם הוא לומד, הוא משיג דבקות בקדוש ברוך הוא, עד שמקבל תחת סמכותו מתגים בהנהגת העולם. יש לו כוח לברך, לאחל, ולמגר את האויב!
כאשר הגיע מורי וחמי זצ"ל לירושלים בצעירותו, הוא התחיל מיד ללמוד לבד, ללא חברותות. בשבתות הקיץ הארוכות הוא נהג להתיישב ללמוד מיד אחר סעודת הבוקר, והיה לומד ברציפות, בנשימה אחת, עד למנחה! שעות ארוכות ישב ולמד, והתענג עונג שבת בלימוד הרצוף הזה.
פעם אחת עבר שם הרב בענגיס זצ"ל, רבה של ירושלים, וראה את הצעיר השקוע בלימודו. מצד אחד, כל כולו השתומם לראות התמדה נדירה שכזו, אך מצד שני, הטרידה אותו העובדה שהוא לומד בלי חברותות, שמא לומד הוא בצורה עקומה, ללא חבר שיחדד אותו בלימודו?!
התעניין הרב בענגיס במסכת הנלמדת. ענה לו הגרי"ש: מסכת קידושין.
שאל אותו הרב בענגיס: "אפשר לשאול אותך שאלה?" מרן זצ"ל הנהן בראשו לחיוב.
הקשה לו הרב בנגיס שאלה, ומרן ענה מיד בבהירות עצומה. שאל אותו שאלה קשה יותר, והגרי"ש ענה לו תיכף ומיד, בבקיאות שאין דומה לה, הגר"ז בענגיס יצא משתומם כולו מההבנה ומהבהירות העצומה של מרן, ובל נשכח שהרב בענגיס עצמו היה ה'עילוי' של וולאז'ין.
הוא עמד והכריז בהתרגשות: !אני לא יודע מסכת קידושין, הוא כן יודע קידושין! הוא יודע את כל התורה כולה. האברך הזה יודע לענות על כל מה ששואלים אותו. אשרי מי שישאל אותו שאלות בהלכה!"
הדברים נכתבו על ידי הגר"ז בענגיס, וכנראה מאז זרחה שמשו של מרן הגרי"ש גם כפוסק הלכה וכבר סמכא בעולם התורה וההוראה.
(מתוך ראיון ל 'מרווה לצמא' אלול תשע"ה)