"וכיון שכבר התאמת לנו שכבודו מצוה, הנה מיני הכבוד רבים הם, אך הכלל הוא שכל מעשה שבו נראה חשיבות לשבת צריכים אנו לעשותו" (מסילת ישרים פרק יט).
סיפר לי רבי אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א ראש ישיבת 'מאור התלמוד', מה ששמע מאביו הגאון רבי רפאל הכהן זצ"ל רבה של העיר טבריה.
פעם כאשר בא לבית מרן הגרי"ז זצ"ל בערב שבת, ראה כיצד עם שקיעת החמה הוא נוטל את הכובע וכן את מעילו, עומד ואומר 'מזמור שיר ליום השבת'. שאלו רבי רפאל זצ"ל: "האם צריכים ללבוש המעיל והכובע ולעמוד בשעה שאומרים 'מזמור שיר ליום השבת'?", ואמר לו מרן הגרי"ז: "אכן כן, צריך לעמוד כאשר אומרים".
שאל רבי רפאל זצ"ל: "האם הטעם הוא ע"פ מה שנאמר בגמ' בשבת (כ"ה ע"ב): 'אמר רב, כך היה מנהגו של ר' יהודה בר אלעאי, ערב שבת מביאים לו עריבה מלאה חמין ורוחץ פניו ידיו ורגליו ומתעטף ויושב בסדינין המצוייצין ודומה למלאך ה' צבאות'? ענה לו מרן הגרי"ז: "מיר מאכן ניט נאך מלאכים" – איננו מחקים את המלאכים…
אלא, הסביר הגרי"ז זצ"ל, הטעם הוא כמו שנאמר בגמרא בבבא קמא (ל"ב ע"א) על רבי חנינא שהיה אומר "בואו ונצא לקראת שבת מלכתא, ואמרי לה 'לקראת שבת כלה מלכתא'; רבי ינאי מתעטף וקאי ואמר בואי כלה בואי כלה".
סיים מרן הגרי"ז ואמר: "וכי את המלך אפשר לקבל ללא כובע וחליפה? וכי את המלך אפשר לקבל בישיבה? והרי מפני כבוד המלכות צריכים ללבוש הכובע והחליפה, ולעמוד ולומר קבלת שבת!".
(ע"פ עובדות והנהגות לבית בריסק)