לא רק באלול, אלא גם במשך כל ימות השנה היה הרה"צ רבי יצחק דוד גוטפרב זצ"ל רגיש ודרוך בנושא אימת הדין, ובכל דבר התבונן לדלות הימנו מוסר השכל. בספר 'עבד ה' מספר עליו בנו הרב מנחם בן ציון גוטפרב: באחד הימים הוצרך אבא ז"ל להופיע בבית המשפט להצלת אברך שנתפס על דברי תורה, והיה עליו לחכות בקומה התחתונה זמן ממושך. בעומדו שם התבונן וראה שכל הקירות של המסדרונות הארוכים מלאים בתיקים ישנים המכוסים כבר בשכבת אבק, והיה לפלא בעיניו. ניגש לשוטר שניצב שם ושאלו: האם כל כך הרבה משפטים מתנהלים בבית המשפט?
ענה לו השוטר: האמת שאין עכשיו בפועל כ"כ הרבה דיונים ומשפטים כמנין התיקים שאתה רואה כאן, אולם תיקים אלו הם מעבירות ופשעים ישנים מזמנים שחלפו, וכבר נשפטו עליהם העבריינים וכבר ריצו את עונשם בבתי הסוהר, אך מכל מקום לא זורקים את התיקים ומשאירים אותם בגנזך, כי אם יחזור הנשפט פעם נוספת על העבירה, אז גם כחלוף שנים רבות חוזר התיק ונעור שוב, וכל העבירות הישנות נידונות מחדש, כי אין שכחה.
כאשר שמע אבא את הסברו של השוטר, התמלא חרדה, חרדת הדין, שכן לפי"ז, עבירות ישנות שנשכחו כבר מלב האדם, וכבר נענש עליהן ושב בתשובה עליהן – אם חס ושלום יחזור לסורו מוציאים שוב את התיקים הישנים ומעיינים בדינו עליהם. הרי אוי לנו מיום הדין ומיום התוכחה. תקופה ממושכת לא שקט אבא ממוסר השכל זה וחזר עליו בכל עת מצוא.