נספר כאן פרט שאינו ידוע על המעשה המפורסם עם החגב של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א.
המעשה עצמו פורסם בכל העולם כולו: כשמרן למד את הלכות סימני החגבים, והיו לו כמה ספקות בהבנת הסוגיה בנוגע למין חגב מסוים שאינו בנמצא, הגיע לפתע החגב ההוא ונחת לידו, והגר"ח יכול היה ללמוד בקלות את כל מה שביקש לדעת. וזכורני, סיפר הגר"י זילברשטיין, שכאשר סיפרתי את הדבר למו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, התפעל מכך ואמר ש'זה מעשה', ואף ציין שדברים כאלה התרחשו אצל גדולי ישראל בדורות שעברו.
והנה, בהקדמת הספר 'שדה צופים' על מסכת ערכין, מביא המחבר הגר"א פרידמן, ממקורביו המובהקים של מרן הגר"ח, פרט לא ידוע. וכך הוא מספר:
לאחר הסתלקותה של אם הבית הצדקנית, מרת בת שבע ע"ה, נכנס הבן רבי שאול ומשפחתו כדי לנהל את בית מרן, ולסייעו בכל הפרטים, כדי שיוכל להמשיך את סדר יומו בעבודת הקודש, ללא טרדות.
הבן מתגורר בבניין אחד עם מרן, ושתי הדירות סמוכות זו לזו, וקיר הפסיק ביניהן.
מאז נכנס הבן, הורגש צורך לסתור את הקיר המבדיל בין שתי הדירות, כדי שתהיה אפשרות להיכנס מדירת הבן לדירת האב, כפי הצורך. המשפחה שכרה בנאים לסתור את הקיר, ובהזדמנות זו ביצעו הבנאים שיפוצים נוספים בדירת מרן שליט"א.
כשהגיעו לאחד הקירות וביקשו לסתור גם אותו, הופיע מרן הגר"ח וציווה שלא יסתרו את הקיר הזה. מרן הסביר שבשעתו, כאשר למד את הלכות סימני החגבים, והסתפק בכמה ספקות בסוגיה, נחת החגב על הקיר הזה – "על כן רצוני שיישאר הקיר למשמרת", אמר מרן הגר"ח.
ופירוש הדברים, אמר רבינו הגר"י זילברשטיין, שעל הקיר הזה הופיעה השכינה, ואיך אפשר לנתצו?!
(מתוך הספר 'אורחות חיים')