הרה"ג רבי מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
גר שמתגייר בזמן בית המקדש צריך להביא קרבן ובלי זה חסר בגיור שלו, אך בזמן שאין בית המקדש קיים יכול להתגייר בלי קרבן כמבואר בגמרא כריתות (ט.) שמרבים מן הפסוק שכתוב 'לדורותיכם' שגם כשאין בית המקדש יוכלו לקבל גרים.
ובכן יש לדון על כל הגרים שנתגיירו בזמן שאין בית המקדש, האם כשיבנה בית המקדש יתחייבו קרבן, והאם יהיו אסורים לבוא בקהל עד הבאת הקרבן, או שמא מאחר שנשלם הגיור בלי קרבן כפי שנתרבה מן הפסוק 'לדורותיכם' הרי הוא כישראל לכל דבריו ואינו חוזר ונאסר כשיבנה בית המקדש.
תחילה יש לבאר דין הגר בזמן בית המקדש אם מותר לבוא בקהל, הנה בכריתות ריש פ"ב מונה המשנה ארבעה מחוסרי כפרה שאסורים באכילת קדשים עד הבאת קרבנם ורבי אליעזר בן יעקב הוסיף גם גר שאסור באכילת קדשים עד הבאת קרבנו, והגמרא אומרת שת"ק לא מנה את הגר כיון שקרבן הגר בא להכשירו בקהל, ודעת רש"י (דף ח:) ותוס' (דף ב:) והשטמ"ק שגם ת"ק סובר שהגר אסור בקדשים אלא שאין ראוי למנותו במנין מחוסרי כפרה כיון שהוא פסול מלבוא בקהל ופוסל אשה לכהונה עד שיביא קרבן, ואין ביניהם מחלוקת לדינא, ורבנו גרשום והברטנורא סוברים שלדעת ת"ק אסור לבוא בקהל אבל לא נאסר באכילת קדשים.
והרמב"ם תחילת הלכות מחוסרי כפרה כתב שהגר אף שהוא אסור לאכול בקדשים אינו בכלל מחוסרי כפרה שקרבנו ערבו להיות גר גמור ולהיות ככל כשירי ישראל ומפני זה אינו אוכל בקדשים שעדיין לא נעשה ככשירי ישראל, וכיון שיביא כפרתו ויעשה ישראל כשר אוכל בקדשים עכ"ל, ובהלכות איסורי ביאה פי"ג כתב שכשירצה הגוי להכנס לברית ולהסתופף תחת כנפי השכינה ויקבל עליו עול תורה צריך מילה וטבילה והרצאת קרבן, ובזמן הזה שאין שם קרבן צריך מילה וטבילה, וכשיבנה בית המקדש יביא קרבנו עכ"ל. דעת החפץ חיים בליקוטי הלכות כריתות פ"ב בדעת הרמב"ם שעד שלא הביא קרבנו אסור בקהל ובקדשים בזמן שבית המקדש היה קיים, וכן פירשו המהר"י קורקוס והלח"מ דעת הרמב"ם, אכן החזו"א בכריתות כתב שמדלא הזכיר הרמב"ם שאסור בקהל משמע שסובר שאין הקרבן מעכבו מלבוא בקהל, ומה שלמדו בגמרא מ'לדורותיכם' היינו שבוודאי אין הקרבן מעכב כשם שאפשר להתגייר בזמן שאין בית המקדש, ומה שאמרו בגמרא שהקרבן להכשירו בקהל הכוונה שיהיה מוכשר ומיוחד להתחשב בקהל ישראל, אכן החיד"א בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' פ') וכן האבני נזר (יו"ד סי' שמ"ד) נקטו בפשיטות בדעת הרמב"ם שאסר בקהל.
עתה נדון בגר שנתגייר בזמן הזה בלי קרבן האם יצטרך להביא קרבן בזמן שיבנה בית המקדש, הנה נתבאר ברמב"ם שהבאנו שכשיבנה בית המקדש חייב בקרבן, ומקורו מהגמרא בכריתות (דף ט.) שהיה חיוב על גר שיפריש סכום כסף לקניית קרבן גרות כשיבנה בית המקדש, ורבנן יוחנן בן זכאי ביטל זאת מפני חשש תקלה, הרי מבואר שכשיבנה בית המקדש חייב בקרבן, אלא שיש להסתפק אם חוזר ונאסר מלבוא בקהל עד שיביא קרבן, או שכיון שכבר הוכשר אינו חוזר ונאסר, וכצד זה נקט בפשיטות האבני נזר שם.
אמנם יש להבין למה רק על גר חייבו להפריש כסף לקרבנו, ולמה לא חייבו שכל אם בישראל שילדה בן או בת במזל טוב שתפריש כסף לקרבן. ושאלה זו הקשו התוס' ותי' שיולדת קרבנה נועד רק להכשירה בקדשים, אך גר מביא קרבן להתירו בקהל, נראה לבאר דבריהם שטמא שזקוק לקרבן הרי כשיבוא לבית המקדש יודיעו לו שלא יאכל קרבנות לפני שמביא כפרתו, אבל גר הרי אסור באשתו ויש לחוש לתקלה, לכן צריך שיהיה מוכן ומזומן להקריב קרבנו.
וכיון שיש מהאחרונים שכתבו מסברא שכיון שהוכשר הגר בזמן הזה לא יחזור ויאסר, שלחתי לפני הרבה שנים את ידידי הרה"ג משה ישראלזון שליט"א שישאל את זקנו מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל מה דין הגר בזה"ז כשיבנה המקדש, השיבו מרן על אתר איזה שאלה זו? הרי זה תוס' מפורש בכריתות דף ט. שאסור לבוא בקהל. ויה"ר שיבנה בית המקדש ותחזינה ענינו בעיני בשר בבנין המקדש והקרבת הקרבנות כהלכה.