בשו"ת מנחת יצחק כתב שלכתחילה אין לצאת בשבת לרשות־הרבים (במקום שאין עירוב) עם שיירי מאכל בין השיניים, כיון שדרך כל אדם ללכת כששיירי מאכל בפיו ואין זו הוצאה ב'שינוי'; אולם, כיון שאין בכמות שיירי המאכל 'שיעור' הוצאה, וגם זו 'מלאכה שאינה צריכה לגופה', יש להקל בכך בדיעבד, כגון במקרה שאינו יכול לחצוץ את שיניו ולנקותם מאיזו סיבה שהיא. והגרש"ז אויערבך צידד להקל בכך מטעם ששיירי המאכל בטלים לגוף, אך לא הכריע למעשה, והוסיף, שאם שיירי המאכל מפריעים לו או שבולטים מחוץ לפיו באופן מכוער, מסתבר שאינם בטלים לגוף. וכן דעת הגר"נ קרליץ – שמותר לצאת לרשות־הרבים עם שיירי מאכל בפה, ואף אם מוצצם בדרך, ובלבד שלא מדובר בשיירי מאכל שהדרך להקפיד ולהוציאם מהפה, כמו עצם, חתיכה קשה של מאכל, וכדומה. בדומה להנ"ל, הורה הגרש"ז אויערבך שאין צורך לנער את כיסי הבגדים מהלכלוך הדק המצטבר בהם, כיון שהם בטלים לבגד, ובלאו־הכי לא ראינו ולא שמענו מי מהפוסקים שהזהיר על כך; וכן הורה הגר"נ קרליץ לענין לכלוך הדבוק לבגד; אולם, צרורות עפר הנכנסים לתוך הנעליים, הורה הגרש"ז אויערבך שאינם בטלים לנעל, כיון שהדרך להקפיד ולהוציאם, ואסור לטלטלם ברשות הרבים. [ביאורים ומוספים דרשו, רנב, 33 ו־שא, 16]
יציאה לרשות הרבים עם שיירי מאכל בפה או לכלוך הדבוק בבגד
הגה"ק מפיאסענצא זיע"א: "חג הפסח בחינת אהבה, לפי שהאדם מרגיש בעליל את כל מצוות הפסח"
לשם מצת מצוה
ימי ניסן הגדולים...
ליל סדר מוצלח, תלוי מאד ברמת ההכנה...
השנה יהיה רגוע:
מרגישים אבודים מול הבלגן? התחילו בפינוי!
עשה חניית ביניים בניו-יורק, אך ורק כדי להתפלל במנין!
כור ההיתוך הישיבתי
"הלו, אתה, למה לא קמת בזמן? מישהו צריך אותך!"
בהחלטה של רגע החליף הנהג את המספר ל-402!
ה'שירות החשאי'...
הכרת הטוב על הלוואה, האם זה מותר?
"עד דלא ידע" - השנה עושים את זה נכון!
חבילות של עשרת אלפים דולר צנחו על הדלפק. "איי דונט בליב איט", אמרה הפקידה ומיהרה לטלפון...
"מבצע! במקום ארבעים – שישים שקלים לקילו"!!
תענוג ווינאי מוגזם...
"המוכר בדק את תוצאות ההגרלה וברק עלה בעיניו..."
"אני מתלבט לרגע להיכן יכול היה להעלם האשראי, ואז - נקישה בחלון..."
"המלצתי בחום על הנהג האדיב. טעות קטנה אבל קריטית עשיתי..."
קראתם? נהנתם? נשמח מאוד אם תשאירו לנו תגובה, הארות והערות יתקבלו בברכה