"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (ט"ו, כ"ו)
כאשר אשתי הייתה חולה נתנו לי לא פחות משישים וארבע עצות. לא שלא היו חמישה או שישה אנשים שנתנו לי אותה עצה, אבל לא ספרתי כמה אנשים אלא כמה עצות נתנו לי. בסך הכל הגעתי לששים וארבע עצות…
עצה אחת הייתה נראית לי יותר מאחרות. רופא מסוים בשם ד"ר בראיין פתח ליד מיאמי בית החלמה, שהחולים מתאשפזים בו למשך שלושה שבועות ואוכלים תזונה צמחונית מיוחדת לפי שיטה שהוא המציא. עם זה הוא התיימר להציל אנשים מהמחלה. יחסית לעצות אחרות, פתרון זה היה נראה הכי אמין.
שעתיים לפני שהייתי צריך לעלות עם אשתי למטוס, התקשרתי לרב שלי ואמרתי לו: "הרב, אני מרגיש שאני טס לחינם. צריך לבזבז על זה 15 אלף דולר, לא כולל עלות הטיסות! אני מרגיש שאני שם כל כך הרבה כסף על קרן הצבי, בעצם כל הכסף הזה נזרק לפח, אני לא רוצה לנסוע!".
אמר לי הרב: "תיסע, גלות מכפרת, תיסע!".
איזו גלות זו הייתה… רק הטיסה למיאמי הייתה קשה ונוראה. שלושים שעות היינו במטוס והתייסרנו. ה' ירחם. היו אלו תיקונים…
בבית ההחלמה של הרופא הזה אין לחם ואין מוצרי חלב, אין ביצים, וודאי שלא בשר. יש אגוזים בשפע, וסוחטים מיצים מאבטיח וממלון. בנוסף לכך, מצמיחים סוג מסוים של חיטים ומחכים שיוציאו נבטים. החולה צריך לעמוד לבד ולגלגל את החיטים לעשות מהם 'חלב חיטה' ולשתות אותו, כאילו זה מה שירפא את המחלה…
הרופא הסביר לי את שיטת הטיפול הזו: "תראה, המחלות הן רק הנורות שנדלקות כדי לאותת על המידות הרעות של בני האדם. אדם כעסן מקבל מחלה. אדם גאוותן מקבל מחלה. אלו רק נורות אזהרה, שמסמנות לאדם שבאיזשהו מקום הוא לא בסדר".
הרופא המשיך ונימק: "מה אנחנו עושים לבן אדם כדי לרפא אותו? אנחנו מוציאים אותו לגמרי מהתקן הרגיל שלו. הוא היה אוכל הכל, ופתאום הוא אוכל מאכלים מוזרים ומשונים. ואז הראש שלו מתחיל לחשוב. הוא מתחיל לבנות את עצמו מחדש, להפסיק לכעוס ולהתגאות. על ידי הטיפול שלנו הוא יכול לתפוס טרמפ על השינוי בחייו, ולהתפטר מהנהגתו השלילית ומכל מידה רעה!".
יצאתי החוצה ופרצתי בבכי, תוך כדי שאני חושב לעצמי: "אני צריך לנסוע אלפי קילומטרים מארץ ישראל כדי שד"ר בראיין הגוי יאמר לי בשביל מה הקב"ה שולח מחלות, ואיך ניתן להיפטר מהן?!".
מחלות באות כדי שנשתנה ונשפר את המידות – זו המטרה של המחלות!
הקב"ה הבטיח לבני ישראל שאם הם ישמרו את המצוות ויעשו הישר בעיני ה' אזי "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך" (שמות טו, כו).
שאל ה'חתם סופר' זצ"ל: מהי 'המחלה', בה' הידיעה, אשר שם ה' במצרים. איזה חולי ידוע הקב"ה הביא על המצרים?
הוא השיב כי המחלה הקשה שהקב"ה הביא על המצרים הייתה "הכבדת הלב", שהרי זה מה שגרם להם שלא יוכלו להתחרט על מעשיהם. זוהי המחלה שהקב"ה מבטיח שלא יביא עלינו. אם נלך בדרך ה' מובטח לנו שהמחלה הזו, הכבדת הלב, לא תהיה בעם ישראל!
יש לנו הבטחה מבורא העולם שעם ישראל יוכל תמיד לחזור בתשובה על החטאים שלו. גם במצב הקשה ביותר הקב"ה לא ייתן ליהודי 'כבדות הלב', וכך יוכל תמיד לשוב אל אלוקיו.
"ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" (י"ז, ח')
על פסוק זה דרשו חז"ל: "רפידים – שרפו ידיהם מן התורה".
מבאר ה'אור החיים' הקדוש "נתחכם משה כשהכיר העוון שהוא לצד ביטול מלחמת התורה, ואמר: אין ראוי לצאת למלחמה, אלא יהושע שנאמר עליו 'לא ימיש מתוך האוהל' (שמות לג, יא) בעסק התורה, ואמר לו שיבחר כיוצא בו, ובזה יתגבר עליו, כן היה".
מעשה באלפיים וחמש מאות נשים חרדיות, הנמצאות בעמדות מפתח במשק הישראלי, שהתארגנו למחאת שביתה, על כך שמחמת בעליהן אינם עובדים כי אם עוסקים בתורה אין הן זכאיות להטבות שונות כגון הנחות לצהרונים ולמעונות וכו'. הנושא צבר תאוצה ובמשך שבועיים חברו עוד אלפיים וחמש מאות נשים למאבק. המטרה הייתה לענות על טענת המקטרגים שאיננו תורמים למשק. כאשר חמשת אלפים נשים תערוכנה שביתה הסתדרותית על הרעת תנאי עבודה וכדומה, הן מסוגלות לשתק את המערך הכלכלי, ואז כולם יידעו את רוב חלקנו בכלכלה.
הנשים התנו את השביתה בהסכמת גדולי הדור. הן פנו למרן הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, שהשיב כי זו לא התשובה לגזירות ולקטרוגים, משום שכל המטרה שהקב"ה שלח לנו את המלעיזים היא אך ורק כדי שנתחזק בתורה. כך בוטל המאבק בטרם החל!
כאשר הסיטרא אחרא, כוחו של עמלק, מתגבר, העצה היחידה לגבור עליו היא להתחזק בתורה, וממילא יתבטל כוחו.
כאשר משה נס מפני המטה שהפך לנחש, הורה לו ה': "שלח ידך ואחוז בזנבו". שואל ה'אור החיים' הקדוש, הרי נאמר בפסוק "ויחזק בו" ולא בזנבו, נמצא שמשה רבנו לא ביצע כביכול את מאמר ה'. ומבאר ה'אור החיים' כי הזנב הוא המקום המסוכן ביותר לתפוס בו את הנחש העלול להתגלגל ולהכיש את האדם. אולם הקב"ה גילה למשה, שבכל מקום שיתפוס בנחש הוא יהפוך למטה. וכך צריך לנהוג בסטרא אחרא, רק לתפוס אותה ותיכף היא הופכת למטה. כאשר הסטרא אחרא משתוללת, כל שעלינו לעשות הוא לשבת וללמוד תורה, ותיכף היא הופכת למקל סתמי ונטול כוחות.
(מתוך הספר 'אריה שאג')