ימי החנוכה קדושים ונעלים המה עד מאוד, כמובא בספרי רבותינו הקדושים מאורי החסידות שבכל דור ודור. בהגיע החנוכה השלהבת עולה מאליה, וידועה אמרתם של רבותינו הק' כי בימי החנוכה נשלמים הקוויטלך של ימים הנוראים, ובאלו הימים נכתבים ונחתמים לחיים טובים ולשלום.
בימים אלו נפקדים בני ישראל בישועה ובהצלחה בכל העניינים, ורבות העובדות והמעשיות על נצרכי ישועה שבאו להזכיר עצמם בפני הצדיקים, ובזכות הסגולות המקיפות את מצוות ימי החנוכה נפקדו בישועה.
בימים מסוגלים אלו, עלינו ללקוט מפי ספרים וסופרים מערכת של סגולות לכלל ולפרט המצוינות בשמונת ימי החנוכה, מהן סגולה לעשירות ופרנסה, בריאות ונחת, פקידת ישועה ושחרור מעול הגיוס ועוד, כאשר עיניכם תחזינה.
חנוכה געלט:
הרה"ק רבי פנחס מנחם מפילץ בעל השפתי צדיק זי"ע אמר בשם זקנו הרה"ק החידושי הרי"ם מגור זי"ע, שבחנוכה מסוגל כל אחד להתברך בעשירות, "לכן קורין 'חנוכה געלט' מפני שכתיב בשמאלה עושר וכבוד, מצוה זו הנעשית בשמאל, מביא עשירות".
מטעם סגולה זו, נהג הרה"ק רבי אייזיק מזידיטשוב זי"ע שאחר הדלקת נרות החנוכה היה זורק מטבעות מכסף והיה הקהל נדחף לתפוס המטבעות כסגולה לפרנסה.
על סגולת הפרנסה מובא גם ב'אמרי נועם' שדווקא בזאת חנוכה הוא זמן מוכשר להמשיך פרנסה טובה לישראל. וכך כותב הרה"ק רבי אברהם מטשעכנוב שאף כי זמן חנוכה מסוגל להשפיע תורה וחכמה, הוא גם זמן להמשיך עשירות, כמאמר חז"ל: כל אדם שיש בו דעה לסוף מתעשר.
השפעת הפרנסה ממעל נמשכת עד זאת חנוכה. בספר זכרון אלעזר מביא רמז לדבר שגמר חתימה מראש השנה נמשך עד חנוכה, מסופי התיבות של פרשיות בראשית נח לך, שהם שם פרנסה, וכך גם ראשי התיבות של תשרי חשוון כסלו, לרמז שהדבר נמשך עד ימי החנוכה.
היו מהצדיקים שאמרו שנהוג שהעליה לתורה בקריאת התורה זאת חנוכה, עלתה בדמים רבים, כיון שנזכרת בה פעמים רבות התיבה 'כסף', ואמרי אינשי שזו סגולה לעשירות.
ברוך מבנים:
ומסגולת המזון לסגולת הבנים. דורשי רשומות ציינו רמז מהפסוק, 'כה יהיה זרעך', שעולה על ימי החנוכה המתחילין בכ"ה בכסלו – יהיה זרעך, שיש בהם סגולה לעורר פקידת בנים.
במועדים וזמנים מהגרא"מ בריסק מביא בשם רבי חיים פלאג'י, שהאשה תעזור לתקון הפתילות, על פי מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה דהרגיל בנר חנוכה הויין ליה בנים תלמידי חכמים, כמו שאמרו בשבת דהוא כמו סגולת נר שבת, אם כן לאשה שייכא טפי סגולה זו ותהא זריזה לתקן הפתילות וליתן השמן גם בנרות חנוכה.
מנהג עתיק שהיה נהוג לפני דורות, מובא ב'נוהג בחכמה': "יש איזה משפחות שביום שמיני של חנוכה שורפים הפתילות של חנוכה ומדלגים על האש, ואומרים שיש בזה סגולה לאשה שלא זכתה להיפקד בזש"ק שעי"ז תזכה לישועה", ומצטט מאחד מחכמי התורה בספר אם למקרא, על הפסוק 'לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש' שכתב בתוך דבריו, "ואני המחבר זכרוני, שבימי נעורי היתה אמי הצדקת לוקחת הפתילות והשמנים שנשארו מנר חנוכה ושורפת עד שתאה שלהבת עולה, והיתה מצווה אותי לקפוץ מצד לצד, שכן היו נוהגים בארץ המערב.
יש שראו בסגולה זו לקפוץ מעל המדורה השורפת את פתילות נרות החנוכה כטובה למציאת זיווג.
ענין סגולת פקידת בנים בימי החנוכה מובא מהרה"ק הבני יששכר זי"ע בציינו כי עיקר הסגולה הוא ביום האחרון הנקרא בפי כל 'זאת חנוכה', ומוסיף ש'מתתיהו' בגימטריא 'ראש השנה', כי סגולתם אחת היא.
הוה עובדא אצל כ"ק מרן אדמו"ר בעל 'דמשק אליעזר' מויז'ניץ זי"ע, שאחד מאנשי שלומו אשר היה חשוך בנים ל"ע, והפציר רבות בהרה"ק בעל דמשק אחיעזר זי"ע שיזכהו השי"ת בזש"ק. באחת הפעמים כשהפצירו על כך, אמר לו הרה"ק תבוא אלי בחנוכה. כאשר הגיעו ימי החנוכה נכנס אל הקודש פנימה, ואמר לו הרה"ק שיהיה כמו שכתוב בבני יששכר, ובירכו בזש"ק, והלה אכן נפקד בזש"ק כברכתו.
הגה"ק מבילגורייא זי"ע אמר על מה שמקובל בשם הצדיקים שימי חנוכה מסוגל לבנים ובפרט היום השמיני הנקרא זאת חנוכה, כי הטעם הוא שזה היה חנוכת המזבח, ואמרו צדיקים שהמנורה והשלחן והמזבח הם סוד השפעת בני חיי מזוני. מזבח רומז להשפעת בנים, ועל כן מסוגל יום זה להיוושע בבנים.
('המבשר' – משה אהרן אויש)