ביום חמישי האחרון נָחַתִּי בצ'נגדו, העיר החמישית באוכלוסייתה ברפובליקת סין. למעלה מ-14 מיליון איש גרים בעיר, המשמשת כבירת מחוז סצו'ואן, ורק מאתיים מתוכם יהודים, חלקם עדיין לא זכו לשמור תורה ומצוות, וחלקם עושים צעדים נרחבים ליהדות.
לפני כחמש שנים נסע נכדי, הרב דוד בעריש הניג שי', יחד עם רעייתו להקים שם קן של יהדות במצוות הרבי מליובאוויטש. הם הגיעו למקום שהיה מדבר שממה ברוחניות. לא הייתה פעילות יהודית בכל האזור, והם קמו והקימו לתחיה את יהדות סין המפוארת, כשביתם ובית חב"ד משמשים כתובת מרכזית לכל דבר שבקדושה, לאורך מאות הקילומטרים שמקיפים אותם.
הוא דוגמא לליל סדר יהודי ולאוכל כשר, להתאספות שבתית ולמקווה טהרה, להנחת תפילין ולקריאת התורה. ובעיקר משמשים הוא ורעייתו כותל ואוזן קשבת למצוקותיהם, לבטיהם ותהיותיהם של יהודי המקום, כמו גם למטיילים הרבים השוהים במקום, ורואים בהם אישי שיח ושותפי סוד.
כשהגיעה שיחת הטלפון מנכדי היקר שי', כי נולד להם בן מזל טוב, החלטתי לנסוע להשתתף בשמחת הברית וה'שלום זכר'. מתברר כי למעלה מאלף שנה לא נערכה ברית במחוז. זה מאורע היסטורי לכל הדעות…
הנכד ששמע על בואי, מיהר לפרסם את ה'שלום זכר' ותפילות השבת שייערכו ברוב עם בבית הכנסת, וקרא למטיילים הרבים להשתתף בשבת הקרובה. מטייל אחד לא שמע, רועי. הוא היה בדרכו לקונמינג, 'עיר האביב' כפי שנקראת, המרוחקת מרחק רב מצ'נגדו. במהלך נסיעתו מקפיד רועי להשתמש אך ורק בטרמפים. וכך הוא מדלג ממקום למקום בטרמפ וממשיך במסעו…
ביום רביעי האחרון, בעודו נוסע בטרמפ, מודיע לו בעל הרכב כי אינו יכול להתקדם, היות ויש עבודה בכבישים, ולכן נאלץ לעשות דרכו חזרה ולפנות לאפיקים אחרים. רועי, מבלי לחשוב הרבה, ביקש לרדת ולעשות את הדרך רגלית אל עבר העיר. הוא לא שיער נכון מה המרחק…
כבישי העפר לא הטיבו עם רועי, ולאחר שעות ארוכות של הליכה רגלית, הבין כי טעה בדרכו. באופן לא נראה קצה ישוב, הוא בטבורו של יער אבות, ואין מוצא לכאן או לכאן. ואם היה חסר משהו, לא היתה קליטה סלולרית באזור, שהיה בלתי מיושב…
הוא התיישב על אבן ונח מעמל הדרך. הייאוש כרסם בו. אין כאן נפש חיה ואולי רק חיות טורפות… הוא החל לבכות, ובמוחו החל לרוץ אינספור תמונות בלהות, אותן ראה בחייו ועליהן שמע מחברים.
בעודו משחזר את מסלול חייו, נזכר לפתע בבית הספר בו למד בנערותו בירושלים, תיכון 'הימלפרב' הדתי. באחד הימים נסעו תלמידי בית הספר למגדל העמק וביקרו בביתי. הוא לא זכר הרבה ממה שנאמר, אבל הוא כן זכר את השיר אותו לימדתי אותם אז: "מה שהיה היה, העיקר להתחיל מההתחלה. אבא תחדש אותי לגמרי, תדליק לי את הנשמה".
וכך יושב נער אבוד באמצע שומקום, מרוחק מביתו ומידידיו אלפי מילין, ושר מילים אותן שמע לפני למעלה מעשור: "אבא תחדש אותי לגמרי, תדליק לי את הנשמה". הוא שר והתרגש מהמילים וכמו רקד באמצע המדבר. זו היתה תפילה מעומק ליבו לנוכח מצבו העגום.
●●●
בליל שבת, בעוד אנו יושבים לסעודת שבת משולבת ב'שלום זכר' ומדברים על שגב קדושת היהודי והניצוץ שבו שאינו הולך ריקם, לפתע נכנס תרמילאי מאובק כולו וחלוש. כן, זה היה רועי.
מתברר כי ריקודו בלב המדבר חולל פלאות… מנהל עבודה באתר בניה מרוחק נסע בדיוק באזור, וכששמע קול שירה מיהר לבדוק מי נמצא שם. הוא הלך על פי הקול וגילה צעיר ישראלי מותש וחלוש, שר ומרקד. "מה מעשיך כאן?", התעניין האיש, ורועי סיפר לו את מצוקתו.
הוא חמל עליו ולקח אותו- בטרמפ כמובן- לבית חב"ד בצ'נגדו. רועי נכנס ולא האמין למראה עיניו. עשרות צעירים גדשו את הבית, וליד שולחן הכבוד ראה את מי שלימד אותו את שיר האמונה וההצלה, לפני למעלה מעשור שנים…
כי הקב"ה שומע תפילת כל פה!
(מתוך 'בקהילה', הר' ד' גרוסמן)