הרב בנימין גולד
"וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר" (במדבר כ"ב, ב')
תמיהה גדולה תמה רש"י: מפני מה השרה הקב"ה רוח הקדש על גוי רשע? ומתרץ רש"י שכל זה כדי שלא יהיה פתחון פה לאומות העולם לומר: אילו היו לנו נביאים כמו לישראל, היינו חוזרים למוטב. העמיד להם נביאים, והם פרצו גדר עולם, והחטיאו את בני עמם.
ויש להמשיך ולתמוה: הלא עדיין נשאר פתחון פה לאומות העולם, שיאמרו אילו נתת לנו נביאים צדיקים והגונים, היינו חוזרים למוטב, ונתת לנו נביא מושחת ורשע, חוטא ומחטיא. מה הועיל במה שנתן להם נביא כבלעם?
אלא ראיתי מפרשים, שבלעם בתחילת דרכו היה בדרגתו של משה רבינו, כמו שהביאו חז"ל (ע"ז, ב, ב) 'ולא קם עוד נביא בישראל כמשה'- בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, ואיזה הוא? -בלעם בן בעור. אלא שברבות הימים ירד ממדרגתו, טבע בתהום התאווה ונעשה רשע.
הכיצד? אלא שמי שאין בו תורה, אף אם יהיה בדרגה גבוהה מאד של חכמה ומידות, אין לזה קיום כלל! התורה היא זו שמגדלת ומרוממת את האדם, כפי שכתב הרמב"ם "שמגדלתו ומרוממתו על כל המעשים", ואם אין בו תורה אז קורה בדיוק ההיפך – חכמתו משפילתו ומורידתו לתהום תחתיות.
העמיד להם הקב"ה את בלעם שהיה במדרגה גבוהה, אבל בלא תורה זה לא החזיק כלום! ואדרבא, גרמה מדרגתו הגדולה להורידו לבאר שחת!
בלי תורה – אין קיום למדרגת האדם, רק התורה מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים!
●●●
מעשה נורא שקרה בימי השואה, יכול ללמדנו עד כמה בזמנים הכי קשים, בימים בהם איבדו היהודים צלם אנוש, אבל אלו שלמדו תורה – שמרו על מדרגתם הרוחנית והאנושית גם בימי צרה ומצוק.
בסוף השואה האיומה, היה ארגון שחילק מזון ובגדים לניצולי המלחמה, הוא ה'ג'וינט'. נציגי הג'וינט חילקו באירופה חבילות מזון לנצרכים, אבל סרבו בתוקף להעניק חבילות מזון לפליטי בני הישיבות, כבר אז נזרעה המלחמה בלומדי התורה, וטענתם היתה שאין להעניק עזרה לבני הישיבות, שהם סתם 'בנק קוועצרעס' ('כובשי ספסלים' – זה היה ביטוי משכילי ידוע לזלזול בבני הישיבות), ולא מועילים כלום.
הגאון ר' יונה ברומברג זצ"ל, היה משרידי בני הישיבות בליטא, ומינו אותו כמה מנהלי ישיבות לשארית הפליטה, לשליח לועד הגו'ינט היושב בגרמניה, על מנת לתבוע את המזון לבני הישיבות. הוא מספר שהוא הגיע לאסיפה, וביקש את רשות הדיבור. אלו היו דבריו: "אני רוצה לספר לכם סיפור שקרה עם הרב סיגעט, שהיה הרב הראשי של צבא ליטא, ואחרי המלחמה נתמנה לרבה של קובנא. הנאצים ימ"ש בנו מחנה עבודה למרגלות גבעה, שעליה עברה מסילת הרכבת. כל רכבת שהגיעה למקום עם יהודים – עצרה בראש הגבעה, ומשם השליכו את היהודים להתגלגל למרגלותיה, ישר אל המחנה. משהסתיימה המלחמה, שוב הגיעה רכבת לראש הגבעה והפעם עמוסת מזון, לצלליות האדם, שנשארו במחנה אחר שהנאצים ברחו. התעוררה בעיה – הרכבת עצרה למעלה והמחנה היה למטה, מי יוריד את כל חבילות המזון? לכן העבירו הודעה לכל תושבי המחנה, כי מי שיעלה למעלה הגבעה לקחת מזון – יקבל ארבע חבילות. הרב סיגעט שהיה חלוש עד מאד, לא היה מסוגל לטפס על הגבעה. הוא פנה לבחור צעיר שנקלע בדרכו, וביקש ממנו: "הלווה לי חבילה אחת משלך, אוכל ואתחזק ואחר אעלה לראש הגבעה, אקח חבילות בשבילי ואחזיר לך את שלך". אך הצעיר סירב!
כאן עצר הרב ברומברג ואמר: "את הסיפור הזה של הרב סיגעט, אני שמעתי ממקור ראשון מפי הצעיר עצמו! שאמר לי: 'אתה חושב שנתתי לו? ודאי שלא!' וגם סיים אותו צעיר: 'הפכו אותנו מבני אדם לחיות רעות, לא היה אכפת לנו אחד מהשני!'" [אכן א"א לדון את היהודים האומללים האלו ח"ו].
כאן החלו לזוז חלק מהאנשים בכסאותיהם מחוסר נוחות, וכבר תבינו למה…
המשיך הרב ברומברג וסיפר לחברי הוועד המרותקים: "ועכשיו אני אספר לכם סיפור נוסף: יום אחד ראה אסיר יהודי בשם 'גרשון ליבמן' (שהיה לאחמ"כ לראש ישיבות 'בית יוסף' של נוברדוק, והיה מגדולי תלמידי הסבא מנוברדוק), שגוררים יהודי בשם 'יואל זוילער' ברגליו, אל תוך חדר המתים שבמחנה. ר' גרשון נכנס אחריהם, וגילה כי יואל זווילער עדיין נושם, בו בזמן הוא שומע את הכרוז על חלוקת המרק לאסירים. את מנתו של יואל זוילער כבר לא נתנו, כי מבחינתם הוא היה נחשב כמת, אבל ר' גרשון קיבל מנת מרק (שזה היה האוכל הכמעט יחיד, שנכנס לפיהם המורעבים של אסירי המחנה). לקח ר' גרשון את הצלחת שלו, שכה היה זקוק לה למחיתו, ואץ רץ אל חדר המתים, התיישב ליד יואל זוילער, והתחיל להאכילו טיפין טיפין בכפית. לאט לאט התחזק יואל זוילער, עד שהצליח להתיישב, וכך הם חמקו מחדר המתים והוא ניצל!".
וממשיך הרב ברומברג: "סיפרתי את שני הסיפורים הללו לאנשי הג'וינט שישבו מרותקים, ואמרתי להם: 'הצעיר שלא נתן אוכל לזקן – היה סטודנט, ואילו השני, ר' גרשון, היה בחור ישיבה'", וסיים: "בעוד אתם דנים מי נקרא 'סטודנט' שראוי להעניק לו מזון – תדונו מי נקרא 'בן אדם' ומי לא!!!".
יו"ר האסיפה היה הסטודנט הצעיר, והוא סיפר זאת לרב בלומברג להראות לו עד כמה הנאצים ימ"ש הפכו אותם לחיות טרף, וכאן, כדי שלא ימשיך הרב ברומברג לדבר ולגלות מי הוא הסטודנט היושב לידם, הוא העביר מיד החלטה לחלק חבילות מזון גם לבחורי הישיבות.
הנה לנו עדות, כי לימוד התורה מעדן ומרומם את האדם, משאירו בדרגתו הגבוהה לבל יפול, גם במצבים הקשים ביותר, בו בני אדם הפכו, ה' ירחם, שלא ברצונם, לחיות אדם. הלומד תורה – נשארת נפשו מרוממת על כל המעשים.