מהו מקור השמחה המיוחדת בל"ג בעומר? טעמים רבים, ידועים יותר וידועים פחות, נאמרו לסיבת השמחה וההילולא של התנא הא' רשב"י זיע"א, אשר נתעלה לשמי רום ביום ל"ג בעומר. יעוין ספר 'טעמי המנהגים' ענייני הילולא דרשב"י; 'המועדים בהלכה', ספר התודעה, שו"ת 'מים ההלכה' חלק ראשון סימן עט, ועוד. להלן נביא שני מקורות חדשים מאלו הפחות ידועים לשמחה זו.
א) הגאון רבי שמעון פולק זצ"ל בשו"ת 'שם משמעון' השלם הוצאת מכון ירושלים תשנ"ג, חלק שני, מקדים את מקור שמחת ל"ג בעומר עוד לתקופת דור המדבר, על פי הכתוב (במדבר פרק י' פסוקים יא-יב) "ויהי בשנה השנית בחודש השני בעשרים בחודש נעלה הענן מעל משכן העדות ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני" וגו', ממנו אנו למדים שביום כ' באייר נסעו בני ישראל לראשונה מאז הגיעם להר סיני כמעט שנה קודם. לכן קובע הוא שבוודאי היום שלפני יום נסיעתם, דהיינו י"ט באייר, היה אמור להוות לגביהם יום טוב של משתה ושמחה, שהרי אז נשלם התפקיד והתעודה שהייתה עליהם במקום המקודש לתורה ולתעודה, הוא הר סיני, וזאת על פי דברי מדרש רבה על שיר השירים המובאים גם בשולחן ערוך (או"ח סי' תרסט) שעושין סעודה לגמרה של תורה, וזהו המקור לשמחת תורה בשמיני עצרת ולשמחה בעת סיום מסכת.
אלא שכאן עושה הוא חשבון, שיום י"ט באייר באותה שנה שניה לצאתם ממצרים חל בשבת, זאת ע"פ הידוע שר"ח ניסן באותה שנה שבו הוקם המשכן חל ביום ראשון, יעוין שבת פז ע"ב, אשר על כן בלתי אפשרי היה לעשות בו יום טוב לגמרה של תורה, היות שאין מערבין שמחה בשמחה, כמו שכאשר חלים פורים או ראש חודש בשבת איין עושים הסעודה בשבת מטעם זה, יעוין הדעות בזה בשו"ע או"ח סי' תרפח וסי' תיח. וממילא יוצא שהיו מוכרחים להקדים המשתה והשמחה ליום י"ח באייר, שהוא ל"ג בעומר. ומסיים בעל 'שם משמעון': "וממילא ישנו ודאי טעם גדול להחזיק יום הל"ג בעומר ליו"ט, כיון שעשו אבותינו ע"ה אותו ליו"ט ושמחה מצד גמרה של תורה".
ב) הרב צבי קפלן בספרו 'על גדות ים התלמוד' מביא את דברי מר י. בן טובים שהתפרסמו ביום ל"ג בעומר תשי"ז, שמרן הגאון רבי יוסף רוזין זצ"ל, הרוגאצ'ובר, הראה לו בירושלמי שנקודת היישוב בארץ ישראל הרחוקה ביותר מירושלים בימי הבית, הייתה מהלך שבעה עשר יום מירושלים, וא"כ נושאי הביכורים הראשונים שיצאו מן המקום המרוחק ביותר בדרכם לירושלים, יצאו שבעה עשר יום לפני חג השבועות, כלומר ביום ל"ג בעומר. וזהו לדעת הרוגאצ'ובר זצ"ל מקורה של השמחה ביום זה. מר בן טובים ביקש לגלות לו היכן מצויים הדברים הנ"ל בירושלמי, ויעוין שם בספרו של הרב צבי קפלן מה שדן ופלפל בזה.
נראה ששני מקורות מפתיעים ומעניינים אלו מאששים את שכתב בשו"ת 'מים ההלכה' (שם עמוד קנא): "מקורותיו של יום זה סמויים במקצת וצביונו אפוף מסתורין, כפי שרמזו דורשי רשומות בפסוק "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך" – גל: ל"ג בעומר"
(הרב לוי יצחק לפידות, 'המבשר תורני' אמור תשס"ט)