לשולחן הפורים של הרבי בעל 'אמרי מנחם' מאלכסנדר זצ"ל יצאו מוניטין בכל רחבי ב"ב. רבים רבים תלו את ישועותיהם בברכה שזכו לקבל במהלכו של אותו טיש ידוע, ומדי שנה בשנה נראו דמויות מסלתה ושמנה של העיר, ליטאים וחסידים ספרדים ותימנים, כשהם נדחקים בקהל הרב שבא אל שולחנו של הצדיק שנתפרסם בענותנותו ובהתמדתו היוקדת, ובכח הברכה שלא יסולא בפז.
כך למשל, בחור מבוגר שמעליו היו שלוש אחיות בוגרות עוד יותר, הומרץ על ידי חבריו לישיבה שנכחו במקום לעלות על השולחן ולפצוח ב'בדחנות' [שבתחום זה היה בעל כישרון מיוחד]. ה'אלטערע'ר' הנ"ל עשה כן, ולא ירד עד שהבטיחו הרבי בשידוך עד לר"ח אייר. ברדתו הטיל הלה ספק אם הדבר בכלל יתכן, שהרי שלשת אחיותיו בררניות ומעכבות עצמן עד בלי די. אלא שלא הגיע א' אייר וכל הארבעה היו בקשרי אירוסין…
ובאותה עת חמד לו לצון בחור אחר – קר מזג מטבעו, ונדחק ובא באותו 'טיש' פעם אחר פעם לבקשת ברכה על שידוך. בצאתו לגלג הלה כיצד הצליח 'לסדר' את הרבי בבקשו שוב על אותו הדבר… ואמנם, מספרים חבריו, הבחור היקר התארס באותה שנה, ביטל שידוכו באותה השנה ושוב התארס – הכל בזכות ב' ברכות האירוסין הנ"ל…
עוד רבים הם הסיפורים המופלאים על הרבי, רבי אברהם מנחם דנציגר זצוק"ל, אולם בעלי עין חדה ולב שומע נתנו את ליבם דוקא לעובדות הבאות:
יום אחר הפורים ניגש הרבי לשולחנו בבית מדרשו, מלמל: "עכשיו עלי למלא את הצ'קים שחילקתי" – ותיכף צלל לתלמודו בדביקות עילאית, שעות שעות ברציפות.
ולנכדו זצ"ל, אשר נבצר ממנו להגיע לסב הגדול בפורים גופא, וביקש להתברך מפיו יום לאחר מכן, ענה: "זמן הברכה, לצערי, עבר".
(הגרי"מ וינגרטן שליט"א ר"י משנת שלמה – ממקור ראשון)