"ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם, יליד בית ומקנת כסף מכל בן נכר אשר לא מזרעך הוא" (בראשית יז יב).
באפרת הסמוכה לירושלים התגורר יהודי יקר שנולד לו בן זכר. יום הברית הלך והתקרב, ואבי הבן מיהר אל הגאון רבי ישראל שורין שליט"א בשאלה דחופה: האם מותר לו לכבד בסנדקאות את אביו, הסבא של התינוק? אבי הבן גר צדק יקר שביקרים, אך הסבא גוי!
פתח בפניו הרב את המהרי"ל בהלכות מילה, שם מתואר כיצד התכונן המהרי"ל לשמש כסנדק: "כשנעשה המהרי"ל בעל ברית, והוא קרוי סנדיק בלשון חכמים, היה נוהג לרחוץ ולטבול עצמו להכניס התינוק בטהרה לברית, ואמר: גדול מצוות בעל הברית ממצוות המוהל" וכו'. רואים מדבריו שהסנדק נקרא 'בעל ברית' ועד כמה יש לדקדק בכיבוד זה.
אך זה לא הניח את דעתו של השואל. במהרי"ל לא כתוב שיש איסור בגוף מצוות המילה שהסנדק יהי' גוי, ומכיוון שהוא בן יחיד לאביו הגוי ושניהם אוהבים אחד את השני עד למאוד, לפיכך עז רצונו לכבדו בסנדקאות.
הרהר רבי ישראל ולא נזכר בפוסק שאוסר זאת. שאלה שכזו מעולם לא באה לפניו. ואז נצנץ הסיפור בראשו…
*
ירושלים, ח' בטבת תרמ"ב. מרן הגאון רבי יהושע לייב דיסקין זצוק"ל פותח במערכה ציבורית נגד מפעליו של מיכל פינס בעיר. באותה תקופה נולד בן לאברך, ועוף השמים מוליך את הקול שהסנדק בברית אמור להיות פינס… מסתבר שהשווער של האברך, שתמך בו בכספו, הינו ממקורביו של פינס, והוא שכנע את בתו לנהוג כך, למרות שהדבר היה למורת רוחו של בעלה.
שומעים על כך אנשי ירושלים וזה חורה להם מאוד, שכן אבי הבן הינו ת"ח חשוב ומקובל על חבריו. בהזמנת פינס לשמש כסנדק יש משום נתינת גושפנקא לאיש בפרהסיה. בליל השימורים שלפני הברית [וואכט נאכט], מגיעים לבית שלושה מידידיו של אבי הבן ומציעים לו רעיון נועז – להזמין מוהל שיבצע את הברית שעה מוקדם יותר מהמתוכנן, כך שפינס יגיע למקום 'לאחר מעשה'…
אבי הבן מסכים לתוכנית. אך צריך להשיג מוהל, שכן המוהל שהוזמן לברית הינו לא אחר מאשר השווער בעצמו, סב התינוק, ששידל את בתו להזמין את פינס לשמש כסנדק.
יוצאים בני החבורה לביתו של מוהל מהודר, הלוא הוא מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצוק"ל שהתגורר בבתי מחסה, סמוכים ובטוחים שיביע את הסכמתו להגיע.
כאשר מגיעים לביתו לאחר חצות ליל, מבחינים שהוא כבר התעורר משנתו למשנתו. יושב מול ספר לאור עששית כשבידו 'לולקע ציבאק' (מקטרת הונגרית ארוכה). שניים מקישים על הדלת ונכנסים – ר' לייב חפץ ור' מנדל מונשטר, בעוד השלישי שבחבורה, ר' יצחק שלמה בלוי, נשאר בחוץ ממתין לראות כיצד ייפול דבר.
מספרים השניים את הקורות אותם ואת תוכניתם הנועזת, ומסיימים בשאלה – האם יאות הרב לשמש כמוהל?
הוא משיב בפסקנות: אינני מוכן לתת את ידי לעניין זה. אינני מוכן להיות מוהל בברית הזו. מנסים לשכנעו שאם המבצע לא יצליח תיווצר פגיעה בכבוד רבי יהושע לייב, אך הוא לא נכנע.
מאוכזבים מסירובו התקיף, מחליטים לעלות לרבי יהושע לייב ולבקש שיורה לרבי יוסף חיים לבטל את סירובו. קמים ועולים שלושתם אל הבית, ולמרות שמבחינים באור שבוקע מחדרו לא מעזים לדפוק על הדלת בשעה כה מאוחרת. מסתובבים בחצר הלוך ושוב בתקווה שהרב ירגיש בהם, אך כעבור שעה ארוכה מתייאשים ועוזבים את החצר.
למחרת מתעניין רבי יהושע לייב מי הסתובב בחצר באמצע הלילה… מספרים לו על ההתרחשות, והוא מגיב: "אם רבי חיים סירב, טעמו ונימוקו עימו, כי הניח שאחרי שיוודע הדבר ליולדת היא בוודאי תבוא לכלל צער והתרגזות, וכעס אצל יולדת יש בכך חשש של סכנה" (האיש על החומה ח"א).
*
הסיפור הזה נצנץ בראשו של הרב כאשר ניצב מולו גר הצדק עם שאלתו המפתיעה בדבר כיבוד אביו הגוי כסנדק.
לפיכך פנה אליו ושאל: "מה אומרת היולדת? האם היא מסכימה שאביך הגוי יהי' הסנדק?"
גר הצדק הודה: "היא מאוד מתנגדת"…
בסייעתא דשמיא היתה בפי הרב תשובה ברורה לשאלה: "אם כן אסור לך להזמין את אביך הגוי על פי דין!"
(הרב רפאל ברלזון, מוסף שבת קודש לך לך תשע"ב)