שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק (דברים א טז)
פעם שח מרן הגר"נ קרליץ שליט"א לבנו הגאון רבי אברהם ישעיהו שליט"א: "היום היה בבית הדין דבר 'מענין': לאחר אחד מדיני התורה, ראיתי ששני בעלי הדין קיבלו והבינו את פסק בית הדין, וזה דבר נדיר… בדרך כלל לאחר פסק הדין יוצא כל אחד מבעלי הדין בהרגשה שהוא הצודק, ומה שקיבל את דברי בית הדין זה 'לפנים משורת הדין'. אבל היום, שני בעלי הדין יצאו מרוצים וקיבלו את פסק הדין".
והסביר רבינו: "חושבני, שהסיבה טמונה בכך שאף על פי שזמן מה לאחר תחילת הדיון כבר הבנתי מה צריך לפסוק, בכל זאת נתתי להם להמשיך לדבר, והקשבתי להם במשך כשלש שעות. ומכיון שהם הרגישו שמבינים אותם באמת, לכן קיבלו את הפסק בלב שלם".
(נשיח בחוקיך, מתוך הליכות שני)