את המעשה הבא סיפר לי הרה"ג ר' ח. י. פרוש שליט"א מהוצאת הספרים המפורסמת 'זכרון אהרן' – מומחה מיוחד בפיענוח כתבי יד עתיקים, הזוכה להגיש יין ישן בקנקן חדש. דברי תורה שהיו גנוזים ועלומים בתוך כתבי יד, רואים אור בזכות יגיעתו הגדולה, וכך יכול כל אחד לעיין בדבריהם של גדולי ישראל, צדיקים קדושי עליון מדורות עברו.
זהו מעשה מפעים שאירע עם הוצאתם לאור של כתבי הרה"ק רבי אברהם שאג-צוובנר, מתלמידיו המובחרים של מרן החתם סופר ורבו המובהק של רבן של ירושלים הרב יוסף חיים זוננפלד, זי"ע.
וכך סיפר: יום אחד אני מקבל שיחת טלפון מיהודי חשוב באמריקה. הוא מבקש ממני שאבדוק אילו כתבי יד השאיר הרא"ש (רבי אברהם שאג) זצ"ל, ולאחר שאמצא אותם, שאוציא אותם לאור. "וכמובן תספר לי כמה עולה עבודה כזאת, לאתר כתבי יד, לפענח אותם, לערוך ולהדפיס אותם. אני מוכן לשלם על כל הפרויקט".
הנחישות של היהודי הדהימה אותי. שאלתי אותו מה הביא אותו להרים פרויקט בסדר גודל עצום כזה, והוא סיפר לי. יש לו שתי נכדות, הבת הראשונה והשניה של בנו החשוב. שתיהן לקו בבעיה רפואית נדירה. הסבא, שהוא עשיר ובעל חסד גדול, השקיע כספים רבים לרווחתן, וברוך השם, החיים נכנסו לשגרה כלשהי. גם האבא השקיע הרבה כספים וכוחות, וברוך השם אחרי הבנות נולד בן בריא לגמרי, וכן כל הילדים אחריו נולדו בריאים ושלמים.
הבן גדל ונעשה בחור חמד, עובד השם, נושא חן וחסד בעיני אלוקים ואדם, והגיע לגיל שידוכים. אמנם בחור שכל אב היה חומד לבתו, וגם אמצעים כלכליים ישנם, אבל סיפורן של שתי האחיות הגדולות היווה עבורו חומה בלתי עבירה. אנשים פחדו. מי יודע אם הבעיה אינה עוברת בתורשה? היה הבחור עולה ומתעלה בישיבה, ועיני הוריו הולכות וכלות. כזה עלם נפלא, וכזו בעיה קשה. הרי אם הכל היה בסדר, הוא כבר מזמן היה 'נחטף'. רק הבעיה של האחיות, היא שמעיבה על מסכת שידוכיו.
הסבא שהשקיע כל כך עבור הבנות, כאב את כאבו של הנכד. מי שאינו מכיר לא יכול להעלות על הדעת כאב של הורים, שרוצים לראות באושרם של בניהם וזה בושש לבוא. הוא החליט להיכנס בעובי הקורה ולעזור לבנו לשדך את נכדו. הוא הבין כי אם יצליחו לברר את הגורם התורשתי לעניין, יוכלו לדעת בבירור אם הדבר עלול להפריע בעתיד או לא. במקביל, פנה הסבא לאחד מגדולי צדיקי דורנו זי"ע, ושח לפניו את מסכת היסורים שעברה על בנו, את ההתמודדות עם המחלה של הבנות, את השמחה עם הולדת הילדים הבריאים, ואת מפח הנפש עתה, עם הגיעם לגיל שידוכים.
הצדיק שמע הכל, ותשובתו היתה: "קח לך סנגור. תעשה משהו לטובת נשמתו של רבי אברהם שאג זצ"ל, תלמיד החתם סופר זי"ע".
הסבא, בספרו את סיפורו אומר, כי מה שיוצא מפיו של הצדיק הרי זו בחינה של 'שכינה מדברת מתוך גרונו'. הוא לא שאל שאלות, לא ביקש לחזור שוב על השאלה, אלא התשובה שקיבל היא היא התשובה שאיתה הוא הולך הלאה. לעשות דבר לטובת נשמת רבי אברהם שאג.
כך הוא הגיע אלי, ואני נכנסתי לתוך הפרויקט, כשהסבא והאבא עומדים על גבי ושואלים כל הזמן איך מתקדמים. הוא מימן את התהליך כולו, סך של כמאה וחמישים אלף דולר!
כדי לקבל מושג מה מגדלותו הנוראה של רבי אברהם שאג, אספר לכם עובדה. כאשר היה בחור, היה לומד שעות על גבי שעות בעומק העיון, עד כלות כוחותיו. פעם בעת הלימוד התנמנם ונרדם על גבי הגמרא. הבחור שישב לצדו של רא"ש רצה להעירו, שהרי אין זה מכבוד הגמרא שישנים עליה, אמר לו רבו, החתם סופר, כי יזהר שלא להעיר את רא"ש, כי הלכה מפורשת היא, שאפשר להניח ספר תורה על גבי ספר תורה אחר, "ורבי אברהם שאג, הרי הוא ספר תורה חי!"
כאמור, אותו צדיק השאיר כתבי יד רבים שהתחיל לכותבם מלפני מאה שמונים שנה, אך אלו לא הודפסו. בסייעתא דשמיא מיוחדת איתרתי את כתבי היד שהיו מפוזרים בכל העולם.
במהלך תקופת העבודה הארוכה, ביקש ממני הסבא כמה פעמים שאעלה לקברו של הרא"ש בהר הזיתים, אניח את הכתבים על המצבה, ואתפלל על המשפחה כולה ועל הצלחתה. בערב ר"ח ניסן, יום ההילולא של הרא"ש, עליתי להר הזיתים עם מנין. התפללנו בציונו הקדוש, הנחתי על המצבה את כתבי היד יחד עם הדפים המוכנים לדפוס ואמרתי, "הרי שלך לפניך. הנה דברי התורה שכל כך עמלנו עליהם, אנא תמליצו טוב על פלוני שלקח על עצמו את עול הכספים הרבים שהוקדשו לכך". התפללתי לישועת המשפחה בכללות ולישועת הבחור שימצא את זיווגו במהרה.
[במהלך העבודה קרתה תקלה נוראה, חלק גדול מהחומר הערוך, נמחק. האבא היה אז בארץ ישראל, הגיע לקברו של הרא"ש, ובמשך זמן רב עמד והתפלל על הכל. הוא הבטיח שהוא לוקח על עצמו לשלם ולהחזיר את כל החומר שנעלם, ושה' יעזור לו בשידוכי בנו. אכן, תפילתו נתקבלה].
סיפור מעניין קרה במהלך העבודה. נודע לי כי לר' אברהם זצ"ל יש נכד ישיש ושמו ר' אביגדור שאג, והוא גר בשכונת זכרון משה. הלכתי לבקרו וסיפרתי לו על הוצאתם לאור של ספרי סבו זצ"ל. הוא היה מבוגר מאד, חלוש וחסר כוח. הוא התרגש מאד לשמוע על פעולותינו בהוצאת הספרים. בקושי רב הרים את אצבעו והורה לי: "תטפס למעלה". טיפסתי, ומצאתי קופסא מלאה. הורדתי אותה, ומה מצאתי בפנים? מאה וחמישים דפים, כולם כתבי יד של הרא"ש! "את הדפים האלה קיבלתי בירושה מאבי", סיפר ר' אביגדור, "חמישה דורות שהכתבים האלו עוברים במשפחה. אבי ציווה עלי להביאם לדפוס, אבל אני לא קיימתי את הצוואה. איני רגוע, וחוששני שלא אוכל להגיע למנוחה נכונה בעולם האמת כל עוד הדפים אצלי. קח לך את כל הכתבים במתנה, והוצא אותם לאור!" גם דפים אלו הודפסו בספרי הרא"ש. ר' אביגדור ז"ל נפטר לבית עולמו שלושה ימים לאחר מכן – – –
יומיים לפני שעמדנו להוציא לדפוס את כתבי היד של הדרשות, התקשר אלי ידיד מחוץ לארץ, שעוסק גם כן בתחום זה, וסיפר לי שנזדמן לו ארגז מלא כתבים מהרה"ק רבי דניאל פרוסטיץ זצ"ל, שהיה מרבני פרשבורג במשך חמישים שנה, וחברו של הרה"ק הרא"ש. ביניהם מצא דפים מכתב יד שונה מהשאר. אולי אני מכיר כתב זה?
ביקשתי ממנו שישלח לי דוגמא בפקס, והנה אני מגלה שזהו כתב ידו של הרא"ש! אכן, כל החומר שהשגנו עד עתה היה רק משנת תקצ"ב, בעוד שהרא"ש שימש ברבנות כבר בשנת תקפ"ז. אמנם חידושי תורה שכתב בזמן זה היו בידינו, אך את הדרשות שכתב בתקופה זו לא מצאנו, והנה, איזו השגחה מופלאה! – יומיים לפני הוצאת הכרכים לדפוס אני מקבל את כל החומר של השנים החסרות!
מיד עצרתי את בית הדפוס, כינסתי שוב את הצוות לעבודה על החומר החדש, וברוך השם זכינו להוציא שני כרכים מושלמים ובהם שלוש מאות דרשות מכל תקופת הרבנות של הרא"ש. בסייעתא דשמיא הוצאנו לאור שני ספרים, דרשות הרא"ש – 2 כרכים, וחידושי רבי אברהם שאג על הש"ס ותשובות – 3 כרכים, בצירוף תולדותיו וקורותיו המופלאים בהרחבה.
במשך אותן השנים המשיך הסבא ללוות את העסקן הרפואי, ולהתעניין בהתקדמות המחקרים. אוניברסיטאות שונות ברחבי העולם נכנסו לעומק המחקר בשיתוף בית החולים בירושלים, הדסה עין כרם, ובס"ד הצליחו לבודד את הגן האחראי, כאשר המסקנה היא שכאשר אדם נושא גן זה באופן שאינו פעיל, הוא בריא לחלוטין ולא נשקפת לו או לצאצאיו שום בעיה. יתכן מצב שבו הגן עלול להשפיע, אך דבר זה ניתן למנוע באופן פשוט על ידי בדיקת דם שנעשית במכון 'דור ישרים'.
מאז הגילוי, נמנע סבל זה מהרבה אנשים! ברגע שהעסקן הרפואי קיבל את המסקנה, הוא אץ לספר לאבא על תוצאות המחקר, ואף פרסם ברבים כי הילדים הבריאים במשפחה יכולים לקבל שידוך רגיל. אכן, זמן קצר לאחר מכן מצא הבחור שידוך מצוין למזל טוב.
העסקן הראה לאבא ספר עב כרס שמפרט את המחקרים שנערכו ואת הגילוי הרפואי המרגש. "היה ויכוח רציני", סיפר העסקן הרפואי, "למי לייחס את הגילוי של הגן. בסופו של דבר הוחלט כי הראשון שלו מגיע הקרדיט הוא פרופסור אברהם שאג".
האבא נדלק. הוא מסתובב כבר שנים עם השם הזה! עוקב בקביעות אחר התקדמות הפרויקט של הוצאת כתבי הרא"ש, והנה, מכל הפרופסורים בעולם, דווקא אברהם שאג נשלח להביא את ישועתו. כאן הוא פנה אלי וביקש ממני לברר מיהו אותו פרופסור.
לא היה קשה לברר. התקשרתי אליו ושאלתי אותו: "האם אתה פרופסור למחלות גנטיות? האם אתה קשור לגאון הצדיק הקדוש ר' אברהם שאג, תלמיד החתם סופר?" הפרופסור ענה מיד: "כן, ודאי, אני מצאצאיו וקרוי על שמו. בדרך כלל אנשים לא שואלים אותי על היחוס שלי. למה אתה שואל את כל זה?"
סיפרתי לו. אמרתי לו שהמחקר שהוא עמד בראשו הציל משפחה שלמה בישראל, וכל זה בזכות הפרויקט האדיר שנעשה לטובת נשמת הרא"ש. הפרופסור התרגש מאד. כששמע זאת הוא בכה. אמנם נראה שהוא זה שעובד ועושה, אבל כל הסייעתא דשמיא שהיתה לו, וכל התקדמות המחקר היתה בזכות הצדיק, הרא"ש.
עין בעין זכינו לראות איך ההתקדמות בהוצאת הכתבים שלקחה שבע שנים, היתה זו שפעלה והשפיעה על התקדמות המחקר, שאף הוא ארך שבע שנים.
בהמשך גם נודע לי שר' אביגדור שמסר לי את המאה וחמישים דפים הינו אביו של הפרופסור אברהם הי"ו!
כמה גדול כוחם של צדיקים למעלה!
(גיליון השגחה פרטית)