הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א מביא שאלה מעניינת ומרגשת באחד מספריו על הש"ס, בנושא משלוח מנות.
יהודי אמיד אחד נהג לשלוח לחברו, שאף הוא היה בעל אמצעים, משלוח מנות של פת לחם ועליה מרוחה קצת ריבה. השאלה היא, אם כגון זה יצא ידי חובתו… בדרך כלל לא היה משלוח מנות כזה לפי כבוד המקבל, אלא ששם היה מדובר במקרה מיוחד מאד. זכר לחורבן היה בזה, זכר לשמחת פורים בעמק הבכא…
ומעשה שהיה כך היה: שני ידידים אלה היו אחים לצרה במחנה ברגן בלזן. שניהם היו שוכבים על דרגשיהם. והנה שולח איש לרעהו 'משלוח מנות' – פת לחם ועליו מרוחות אותיות 'שמחת פורים' בריבה. פלא היה בכלל, איך הגיעה לידו אז אפילו טיפת ריבה? אי אפשר לתאר מה היתה משמעות 'משלוח מנות' זה שם.
שני הידידים שרדו בעזרת ה', עלו לארץ ישראל, הקימו משפחות והצליחו לעשות חיל גם בפרנסתם. אולם מידי שנה בשנה, שלח אותו החבר שקיבל את משלוח המנות במחנה, לאות הכרה מיוחדת, את פרוסת הלחם והריבה. להראות שלא שכח זאת ולא ישכח זאת לעולם. משלוח מנות זה היווה אז עבורו אוצר שלם, גם לגוף המורעב וגם לנפש המעונה והמדוכדכת. הרב זילברשטיין שליט"א צידד להלכה, שבמשלוח מנות מיוחד כזה, שייך לצאת ידי חובה…
···
סיפור נוסף בענין משלוח מנות, עמוק מני עמוק, שמעתי מפי עד ראיה, ידיד נפשי הנעלה, הרה"ח ר' מרדכי שמואל רושצקי שליט"א, שהיה משמש בקודש אצל כ"ק אדמו"ר ה'לב שמחה' מגור זי"ע: "היום בשעת כתיבתי אליך, התקשרתי אליו שוב לברר את הפרטים לאשורם, והוא בטוב עינו וחום לבו נענה ברצון. בתום דבריו נסערתי עד עומק נשמתי. כמה רגעים ארוכים עברו עד שהייתי מסוגל לרשום זאת, למרות שלא שמעתי זאת ממנו בפעם הראשונה".
היה זה ביום הפורים בשנה השניה להנהגתו של ה'לב שמחה'. משלוחי מנות לרוב הגיעו לבית המדרש ברחוב רלב"ח. מובחר מן המובחר נשלח אל הרבי, ובתוכם הרבה יינות יקרים וחשובים. את הכל חזר וחילק הרבי לאחרים. כשהגיע ה'לב שמחה' הביתה, מצא על השולחן 'משלוח מנות' נוסף. בקבוק יין פשוט וחבילת ביסקוויטים… הוא התעניין מי שלח זאת, ואמרו לו שזה הגיע מן השכנים. אנשים מן השורה, תמימי-דרך שלמים, שלא שפר עליהם הגורל בבני, חיי ומזוני. הרבי ביקש שיניחו את היין הצידה. הוא הצטער על שלא נשלח להם משלוח מנות מבעוד יום. "למה לא זכרו אותם?", שאל. "הרי שכנים הם זה שנים רבות?".
בליל שבת שאל הרבי על אותו בקבוק היין. הוא רוצה לקדש עליו… משום מה כבר לא היה נמצא היין בבית. המשמש הצטדק והעיר שזה היה "פשוט'ע וויין". יין פשוט. כאן התלהט ה'לב שמחה' ואמר: "פשוט'ע וויין? פשוט'ע וויין? זיי זענען דאך צובראכענע מענטשן! הרי הם אנשים שבורים. 'קרוב ה' לנשברי לב'! וואס איבן זי ידען? הרי אין להם יותר, והם נותנים זאת בכל הלב – – – ".
ודווקא על יין זה רצה הרבי לקדש! את כל היינות המשובחים והעתיקים שלח הלאה. מה אכפת לו לצדיק בטיב היקב? ביין זה חפץ, מפני שהעניקו אותו בכל לב, אנשים פשוטים וישרי דרך שלא השיגה ידם לשלוח יותר. ויתרה מזו, אנשים נשברי לב שהקב"ה קרוב להם. מה מתאים יותר לומר עליו קידוש היום ולשבח בו את ה', עושה מעשה בראשית, מקדש השבת ומברך שביעי? ועליו ברוך הוא נאמר: "מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח".
הנה "בעל השמועה עומד כנגדי", הרבי שואל: "וואו איז דער וויין?" איפה היין? הוא מחפש את הרצון הטהור והזך של ישרי לב. הוי! "ולישרי לב שמחה"… ענקי רוח יש להם מבט אחר לגמרי. והרבה צריך ללמוד מסיפור זה, ובפרט איך להעריך אנשים קרובי שכינה, יהודים נאמנים שקיימו את המצוה במיטב יכולתם. פשוט'ע וויין???
אין מילים יותר!
יפה מאוד ! תודה רבה !