יום חמישי כ"ב בתמוז תשע"ט
חפץ שבעליו נסעו לעיר אחרת לשבת – האם מותר לטלטלו בכל העיר?
חפצים השייכים לישראל, מקום שביתתם לענין איסור 'תחומין' נקבע על פי מקום שביתתו של בעליהם. ואם החפץ מושכר, או מושאל, לישראל אחר, נקבע התחום על פי תחומו של השוכר או השואל.
ואם החפץ נמצא מחוץ לתחומו של בעליו, וכגון שנסע לשבת לעיר אחרת – מותר לטלטלו רק בארבע אמות של מקום החפץ.
ואם החפץ נמצא בעיר שהוקפה בחומה לאחר שכבר התיישבו בה תושביה; או בעיר שהוקפה ב'עירוב' של 'צורות הפתח' או 'מחיצות' כדין – ניתן לטלטלו בכל העיר.
ובשעת הדחק, יתכן שיש להקל ולטלטלו בכל העיר אף כשאינה מוקפת בחומה או בעירוב; והיינו, באופן שאין בו איסור 'הוצאה', וכגון דרך מלבוש, או בטלטולים רצופים של פחות מארבע אמות במקרים שהתירו זאת; או ביום טוב, שאין בו איסור 'הוצאה'.
[שו"ע תא, א, משנ"ב ב, ו, ז ו־י, וביה"ל ד"ה ובלבד (בהרחבה ע"פ המקור); ביאורים ומוספים דרשו, 4 ו־9]
על פי מה נקבע 'תחומו' של חפץ השייך לגוי?
בהמשך לאמוּר: חפצים השייכים לגוי, וכן חפץ המושכר או מושאל לגוי, אף אם הוא שייך לישראל – למרות שהגוי אינו מצווה על איסור 'תחומין', גזרו חכמינו ז"ל שלא לטלטלם מחוץ לתחומם. והסיבה לכך, שחששו חכמים שאם יתירו לטלטל חפצים אלו, שיש להם בעלים, מחוץ לתחומם, יטעו לחשוב שאף חפצים של ישראל מותרים בטלטול מחוץ לתחומם.
ונחלקו הפוסקים אם תחומו של חפץ שברשות הגוי נקבע על פי המקום בו היה החפץ בכניסת השבת, דהיינו, שאף אם הגוי נמצא במקום רחוק, ולא בסמוך לחפץ, התחום הוא אלפיים אמה לכל כיוון ממקום הימצאותו של החפץ; או שדינו כדין חפץ שברשות ישראל – שתחומו נקבע על פי מקום הימצאותו של בעליו, ואם החפץ נמצא מחוץ לתחומו של הגוי, אסור להזיזו ממקומו.
[שו"ע תא, א, משנ"ב ד-ה, וביה"ל ד"ה קונין; וראה ביאורים ומוספים דרשו, 7]
האם 'עירוב' המקיף בתים וחצרות מחשיב אותם כ'עיר' לענין 'תחומין'?
כפי שלמדנו, אדם הנמצא בעיר, כל העיר נחשבת כארבע אמותיו, ואלפיים אמה של ה'תחום' נמדדות מקצה העיר; ולדעת הרמ"א, התחום נמדד מקצה 'עיבורהּ' של העיר, שהוא שבעים אמה ושני שלישי האמה. ו'עיר', פירושהּ – שלוש חצרות, שבכל אחת מהן שני בתים (ראה משנ"ב שצח, לח). וגם אם אינה מוקפת חומה, הריהי נחשבת כעיר, ובלבד שהמרחק בין בית לבית אינו עולה על מידת עיבורהּ של עיר.
ומאידך, אם היא מוקפת חומה – דינהּ כעיר אף אם המרחק בין הבתים הוא יותר ממידת עיבורהּ של עיר. ויש מגדולי האחרונים שסובר, כי דווקא בחומה המגנה על העיר הדין כן; אבל מחיצות פשוטות, וכל שכן 'עירוב' המורכב מ'צורות הפתח' בלבד – 'קרוב הדבר' לומר שאינם מחשיבים את כל מה שבתוכם כעיר, כאשר המרחק בין הבתים הוא כנ"ל. ויש שמקל בדבר.
[ביאורים ומוספים דרשו תא, 8]