השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א
חתיכות וקצוות עור הפורשות מגופו האם מותר לחתוך אותם בשבת? • מהי הגדרת מלאכת מוחק? • האם מחיקת דף מקושקש נכללת באיסור מוחק? • ומדוע אין איסור מוחק כאשר מסיר לכלוך הדבוק בברכונים? • שיעור הלכה מעניין במשנה ברורה חלק ג' סימן ש"מ סעיף ב' – סעיף ג' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה'
איסור גוזז שייך לא רק בגזיזת שערות וציפורניים, אלא גם כשאדם חותך יבלת מגופו שייך בזה איסור גוזז, וכאשר מדובר ביבלת לחה שעדיין מחוברת ויונקת מהגוף, וחותך אותה בכלי, חייב מדאורייתא משום מלאכת גוזז, ואם היא יבלת יבשה, או שהיא לחה אבל גוזז אותה שלא ע"י כלי אלא ביד, יש בזה איסור דרבנן בלבד.
קצוות עור שיש לאדם בכל מיני מקומות בגוף, התולש אותם, חייב משום מלאכת גוזז, ומוסיף הבה"ל, שזה חמור יותר מיבלת או שערות וציפורניים, כיוון שיש מקומות מסוימים, שהדרך לתלוש אותם ביד ולא ע"י כלי, ולכן, כשתולש אותם ביד בשבת, וכן כשתולש בשיניו, חייב משום מלאכת גוזז.
הבה"ל מקדים הקדמה למלאכת 'מוחק' ואומר, אב מלאכת מוחק הוא, כאשר אדם מוחק שתי אותיות כדי לכתוב במקומם שתי אותיות חדשים, וכמ"ש במס' שבת עג. ומלאכה זו נלמדת ממה שהיו מוחקים במשכן, שהרי היו כותבים על הקרשים אותיות זהות, כדי להצמיד שני קרשים אחד לשני, והיה קורה, שהייתה נופלת טעות בכתיבה, והיו צריכים למחוק.
גם כאשר מדובר במחיקה של קשקוש שיש על הדף, חייב משום מלאכת מוחק אם מחק בשיעור לכתוב שתי אותיות, וכאשר מחק בשיעור קטן יותר, אין על זה חיוב מדאורייתא של חטאת או סקילה, אבל זה אסור מדאורייתא, וכדברי הבה"ל בסעיף א', שהדין של חצי שיעור אסור מן התורה נאמר לא רק על עניינים הקשורים לאכילה, אלא גם בענייני מלאכות שבת, שכשעושה חצי מהשיעור שחייבים עליו, אסור מדאורייתא.
מחדש הבה"ל דבר נוסף, כל מה שצריך מוחק כדי לכתוב שתי אותיות, זה רק כאשר התיקון אינו מושלם, אבל כאשר התיקון מושלם, דהיינו, כשהייתה אות מיותרת והוא צריך למחוק אותה, גם במחיקת אות אחת אם הוא מתקן את הס"ת בכך, חייב, ומוסיף עוד הבה"ל, שכל מה שצריך מוחק ע"מ לכתוב, זה רק כדי שהמחיקה לא תהיה קלקול, אבל אם יש תיקון בעצם המחיקה, גם אם הוא לא מוחק ע"מ לכתוב, חייב, ולכן, אדם המוחק שטר חוב כדי שהמלווה לא יגבה פעם נוספת, או שהוא בעצמו לא רוצה לגבות פעם נוספת, חייב על עצם המחיקה, כיוון שיש תיקון בעצם המחיקה.
יש נידון במ"ב ובבה"ל, באופן שנפלה שעווה ע"ג הכתב, ומסיר את השעווה כדי שהכתב יראה, המ"ב מביא כמה פוסקים שסוברים שזה מוחק ע"מ לכתוב, ומצד שני מביא בשם השבות יעקב, שאין זה נחשב מוחק, כיוון שהאות קיימת והיא רק מכוסה, והראיה, שהרי בתפילין אם נופל שעווה על אותיות מוקדמות והוא מסיר אותה, אין בזה בעיה של 'לא כסדרן', הרי לנו שהאות נחשבת כקיימת, אלא שהיא מכוסה בכיסוי מעליה, ואין זה מוחק ע"מ לכתוב, ומביא הבה"ל צד שלישי, שהסרת השעווה אסורה מדין 'מתקן מנא'.
מביא המ"ב, כאשר נפל דיו או שאר דבר לח על ספר, לא ילחכנו בלשונו ולא ירחצנו במים משום מוחק, והדבר מצוי בברכונים שיש להם עטיפה מפלסטיק ונופל שם איזה דבר, ויוצא שאסור להסיר את אותו דבר כיוון שעי"ז מתגלה הכתב שמתחתיו, אבל כותב הארחות שבת פט"ו שזה הכל כאשר הדבר נדבק, או בדיו שהוא חלק מהכתב, אבל אם מדובר בסתם לכלוך שלא דבוק חזק אין בעיה להסיר אותו מע"ג הכתב ולא נחשב למוחק.