הרב יעקב הייזלר
חיל ורעדה אחזתנו עת דרכנו על מפתן הבית הגדול והמפורסם ברחוב רשב"ם 23 בעיר התורה והחסידות בני ברק, שם מתגורר מזה שנות דור, פאר הדור ושר התורה, מרן הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, ומשם תצא הוראה לישראל בכל אתר ואתר.
בקומה השניה של הבית הכ"כ מפורסם בעולם היהודי לשם עלינו, ניתן היה לחתוך את המתח באוויר. עשרות רבות של אנשים מכל קצוי תבל ממתינים לרגע בו יזכו להיכנס בקודש פנימה ולקבל תשובה לעתיד חייהם הגורלי. האחד, להכרעה הלכתית דחופה, השני, להזכיר חולה שיש בו סכנה, השלישי, להכרעה בדבר שיש בו עניני נפשות. כאן בבית הגדול והכל כך מפורסם כל רגע ורגע מחושב, כל דקה מתוכננת, סדר היום של מרן הגר"ח שליט"א עמוס לעייפה עד כי אי אפשר לתחוב בו מחט.
מחדר זו המהוה תל תלפיות יוצאת תורה והוראה לישראל במשך שנות דור לכל רחבי העולם התורני, כאשר ראשי ישיבות, רבנים, ומוצי"ם מובהקים מכל העולם נעזרים בספריו אלו ואינם יורדים מעל שולחנם.
הסטנדר הנצחי, כך הגמרא הבלוי – שניהם הם כל עולמו של מרן הגר"ח שליט"א. התאווה, הכיסופין והערגה שלו לשורות הגמרא, חזקים מכל הרי הברזל ונחושת שבעולם. מזה עשרות בשנים חי מרן הגר"ח שליט"א ברדיפה מתמשכת, ברדיפה אחרי ההספק האדיר שקבע לעצמו, לסיים תלמוד בלי, ירושלמי, ד' חלקי שו"ע לרבות כל מדרשי חז"ל- בכל שנה ושנה.
מרן הגר"ח שליט"א שגדל עוד מילדותו על ברכי דודו מרנא החזו"א זי"ע, ואף זכה להתגורר עמו יחד באותו בית גדול זכה לקירבה נדירה במחיצת קדשו, לא נאריך בדברים על הערכתו הנדירה של החזו"א לאחיינו מרן הגר"ח שליט"א, אך זאת נספר שמרן החזו"א כתב עליו עודנו בבחרותו במכתב מיוחד "מרא דכולא תלמודא", אשר הם ללא ספק מילים נדירות ולא שגרתיות שיצאו מקולמוסו של החזו"א, והדברים אומרים דרשני.
מרן הגר"ח שליט"א חי ונושם כל שנותיו עד עצם היום הזה בכל משעולי חייו את הליכות חייו, משנתו ושיטתו הבהירה של החזו"א, כל פרט ופרט ממעשיו של החזו"א נחקקו בקרבו וכך במשך שנות דור מהוה מרן הגר"ח שליט"א מקור ברור להליכות והנהגות מרן החזו"א זי"ע.
לפניכם, תיעוד מהשיחה עם מרן הגר"ח שליט"א כפי שרשמנו והעלנו את הדברים על גבי הכתב מיד בתום השיחה לתועלת הקוראים, חלק מהדברים שלא הספקנו לשאול במהלך השיחה עם מרן הגר"ח שליט"א, שלחנו לשאול אח"כ על ידי בני ביתו הקרובים הי"ו, ומהם קבלנו תשובות נוספות ששמעו ממרן הגר"ח שליט"א, שילבנו את הדברים יחדיו, ואנו מפרסמים אנו זאת לראשונה מעל גבי בטאוננו לתועלת הרבים. קראו ותחי נפשכם.
בפתח השיחה שאלנו את מרן הגר"ח שליט"א: אנו מתקרבים ליומא דהילולא של מרן החזו"א זי"ע, ברצוננו להרחיב את היריעה לכבוד יומא דהילולא ולהתמקד במשנתו התורנית שהותיר אחריו לדורות, ב"ה קם דור צעיר של בחורים ואברכים אשר לא זכו לראות מקרוב ולשמוע את גדול הדור החזו"א, אנו מבקשים לשמוע ממרן שליט"א כאחד שגדל על ברכי החזו"א, על איזה נקודות במסכת חייו עלינו בעיקר להדגיש למען ילמדו מדרכיו?
מרן הגר"ח שליט"א משיב ואומר: "אכן, זכיתי מילדותי ממש להיות קרוב אליו ואף לשמש אותו רבות, הייתי אף רגיל ללמוד עמו גמ', גדלותו של החזו"א הקיפה את כל תחומי החיים, לא היה דבר שבה הוא לא התבלט כיחיד בדורו בגין גדלותו הנשגבה, עשרות שנים ששהיתי עמו יחד לא ראיתיו כועס על שום בן אדם, מלבד כמה פעמים בודדות, ביניהם, כאשר אחד שוחח עם החזו"א ובתוך דבריו אמר לו: "והלא אמרתם לי כך וכך… וזה היה שקר גמור, ואז הגביה החזו"א את קולו וכעס עליו.
"כך גם עוצם יגיעתו בתורה היתה פלאית וכחד מקמאי והרי הדברים ידועים.
"מה שצריך להדגיש ביותר לציבור הוא היראת שמים הגדולה ודקדוק המצוות המופלאה שלו שהיתה נחלתו כל שנותיו, ודבר זה הוא ביקש תמיד להנחיל לציבור.
"יר"ש מקיפה את חיי האדם בכל התחומים כולל בלימוד התורה שיהא מתוך יר"ש. החזו"א היה אומר כי בחידושי התורה ששולחים לו לפעמים הוא יכול להכיר מה דרגת השולח ביר"ש, כאשר השולח בעל כשרון ויודע דרכי הלימוד ובכל זאת אין מסקנת החידו"ת שבמכתב ישרה, אין זאת אלא כי חסר לכותב מדת היראה הדרושה, ולכן מסקנתו נלוזה.
"כששלחו לו ספרים של מחברים חדשים, היה בוחן את מדת היר"ש של המחבר ועפי"ז קבע היכן להניחו בארון הספרים. ספר שמחברו ירא אלוקים, מקומו היה במדף העליון, והאחר במדף התחתון.
"כששאלו הג"ר שמואל גריינימן זצ"ל כיצד ניתן להבחין ביר"ש מתוך ספר הלכות? אמר לו החזו"א: מחבר יר"ש מצטיין בביקוש האמת. גם אם החטיא את המטרה וחידושיו אינם נכונים אפשר להבחין אם מגמתו היתה למצוא את נקודת האמת. או סתם לפלפל בדברי תורה. היה פעם שקיבל מכתב תורני מרב פלוני, והיה שם סברה נפלאה, אולם החזו"א תהה על כך כיצד הגיע לסברה טובה בשעה שלא היה בו יר"ש!?
מספרים שפעם טייל החזו"א ברחוב, לפתע נעצר ואמר שמרגיש במקום קדושה, לאחר זמן התברר שלפני זמן מה עברו במקום ב' בחורים ושוחחו בלימוד, והחזו"א הרגיש זאת ברוב קדושתו, האם הרב שמע על כך?
"אכן, אני הייתי בעל העובדה, היה זה כאשר טיילתי עמו לצרכי בריאותו, וכשהגענו למקום אחד אמר לי החזו"א: דע לך, מקום שבני תורה הלכו ושוחחו בלימוד, כשמגיעים למקום הזה אפשר להרגיש זאת ואני מרגיש שדברו במקום הזה דברי תורה. ואכן התברר לי שלפני זמן שוחחו במקום בלימוד ב' בחורים מישיבת פוניבז' והחזו"א הרגיש בדבר. וזה לעומת זה, פעם אחת כשבא לחזו"א אחד ממקורוביו אמר לו החזו"א: דע לך, היזהר והישמר ביום שלא תלמד אל תיכנס כאן. החזו"א ברוב קדושתו הכיר על פניו שלא למד באותו יום ומחמת כן העיר לו על כך.
בכח קדושת השבת
אומרים משמו, שפעם התבטא שיש סברות דקות ועדינות שאי אפשר להבין אותם ולרדת לעומקם דיו אלא בשבת קודש, כאשר כח קדושת השבת מסייע לרדת לעומקם, האם הדברים נכונים?
"שמעתי על כך, וכמדומני, שאמר זאת לפני הגרמ"י לנדא זצ"ל מגדולי י-ם שהיה מהקרובים אליו ביותר.
האם היה החזו"א למד קבלה ותורת הנסתר?
"אצל החזו"א היה ספרי קבלה על שולחנו, היות ולפעמים היה צריך לעיין בזה, כי הרי הרבה פעמים אחרונים מביאים ספרי קבלה כמו המג"א ועוד. לפעמים כשהיו נכנסים אליו היה מחביא את זה שלא יאמרו שהוא לומד קבלה.
"אחד מבני ביתו אף העיד שפעם בא לביתו לפנות בוקר, לפני הנץ החמה, וראה על שולחנו ספר "עץ חיים" פתוח…
"החזו"א אמר להגר"ש גריינימן זצ"ל: "'הלשם' הוא הספר האחרון בקבלה שיש מה ללמוד ממנו, ואמר שלכן נקראת חכמה זו "קבלה", כי א"א להבינה אלא בקבלה איש מפי איש עד אליהו.
בן י"ח לחופה
מה היתה דעתו בענין זמן הנישואין לבחורים?
"החזו"א סבר שצריך להתחתן מה שיותר מוקדם. הוא רצה שאנשא בהיותי בגיל 17 וחצי. הרמב"ם (הל' אישות פט"ו) כתב כי בן י"ח לחופה היינו משנכנס לשנת י"ח, אדם אינו מלאך וזה מפריע, וכן היה דעת אאמו"ר.
האיך ראוי לנהוג למעשה?
"בדרך כלל אני מייעץ שאם הבן אינו לומד כ"כ טוב – שילמד עוד קצת, אבל אם לומד הוא טוב, אדרבה, הוא הרי יכול ללמוד טוב גם אחרי הנישואין, ובמיוחד הדברים אמורים בימינו שיש אפשרות ללמוד גם אחרי הנישואין בכולל ולקבל תמיכה ראויה, וכן היה דעת אאמו"ר לזרז את הנישואין. עובדה הווה באחד שהגיע עם בנו לאאמו"ר והבן אמר לאאמו"ר שהוא לומד כעת בישיבה ואינו מרגיש כלל שמפריע לו מה שאינו נשוי, אאמו"ר גער בו, ואמר לו שוודאי אינו מלאך וה' ברא בטבע האדם שירצה לישא אשה.
"היה מקרה שאחד הגיע לאאמו"ר ואמר לו שבנו עדין אינו רוצה להינשא, השיבו אאמו"ר, אם תמתין עד שהוא ירצה להינשא כבר יהיה חלילה מאוחר מדי.
השגחה מהשמים
אומרים משמו של החזו"א, שבדורותינו יש הסתר פנים גדול מה שלא היה בדורות קודמים, אולם בשידוכים עדיין מרגישים בחוש את השגחה המיוחדת ואת ההדי הבת קול של בת פלוני לפלוני.
"אכן, הוא היה אומר לשואליו תמיד שבזיווגים מרגישים בחוש את ההשגחה ממרומים.
הגר"ח מוסיף בדבריו: "החזו"א סיפר לאמי ע"ה, כי נכנס אליו אחד ושאל על בחור שהכירו: "איך הוא בלימוד?" וענהו החזו"א: "סיז קען זיין בעסער" [יכול להיות יותר טוב!] אמר השואל: הרי כל אחד יכול להיות יותר טוב?… ושוב שאל: "ואיך הוא ביראת שמים?" וענהו החזו"א כנ"ל: "יכול להיות יותר טוב", ושוב אמר השואל: כל אחד יכול להיות יותר טוב… וכך על כל פרט ששאלו, הלך המו"מ כנ"ל… כשיצא השואל אמר שהחזו"א שיבח את הבחור, והשידוך אכן יצא לפועל.
"החזו"א התבטא אז: דבר משונה ראיתי, השואל הוא הרי בר דעת, וכי אינו מבין מה שמדברים עמו?… אלא: כששידוך צריך לצאת לפועל אזי מן השמים מכוונים לכך ולא יעזור כלום.
"בדומה לכך שמעתי בשם יהודי בעל המעשה שהציע שידוך, ובאופן טבעי המשודך היה צריך לחטף את ההצעה. אך הלה השיב תשובה שלילית. לאחר זמן, כאשר הבחור כבר נשא אשה והמדוברת הנ"ל גם כבר נישאה לאיש, הזדמן לו לשדכן ושאל את הנ"ל מדוע סירב בשעתו להצעה?, והשיב: "הרי יש לה גיבנת"… אותו יהודי סיפר לי שלמעשה לא היו דברים מעולם, והתברר, כי כאשר הלך מרחוק לראות את המדוברת, התחלפה באחרת שהיה לה גיבנת, כך היה רצון ה' שהללו לא יזדווגו ביניהם.
צואת ר"י החסיד
כיצד היתה התייחסותו לצואת ר"י החסיד בענין שידוכים?
"דעתו של החזו"א היתה שלא לזוז מצוואת ר"י החסיד בענין שידוכים.
"החזו"א עצמו סיפר לי בצעירותי כשישבתי בסוכתו, שבא אליו אחד שרצה לישא בת אחותו, וכל גדולי ירושלים הסכימו שיעשה השידוך, כי בגמ' (יבמות ס"ב:) איתא שזה מצוה, שלא כצוואת ר"י החסיד, ואמרו שזה נגד דברי הגמ' האומרת שזו מצוה, וסוף דבר היה שבן אחד נפל מהגג ומת ובן אחר נפל לבור ונהרג, ואז אמר לי החזו"א שלא ראה מעולם מי שעשה נגד צוואת ר"י החסיד והצליח! וכאשר שאלתי את החזו"א הרי הם עשו כדברי הגמ'? ענה לי החזו"א שזה לא שייך לדברי הגמ', בגמ' רק כתוב שמותר, ור"י החסיד ברוה"ק ראה שסכנה היא, ואפשר שבזמן הגמ' לא היתה סכנה.
"כמו"כ עובדה הווה באחד שהגיע אלי ושאל אם לעשות שידוך עם מחותן פלוני, שאלתיו לשמו, אמר את שמו ושגם למחותן השני קורין כך, אמרתי לו: עליך אמר החזו"א שטעם צוואת ר"י החסיד שלא יקחו שני מחותנים באותו שם הוא משום עין הרע שיגידו "ביידע בערלאך אבען זאך משדך גיווען". [שני דובלעך השתדכו ביניהם].
הזכרנו מקודם את ענין ההסתר פנים בדורותינו, האם לא ניתן לראות גילוי פנים בדורותינו.
"החזו"א אמר לגיסי הגר"ש ברזם זצ"ל, כי בדורות הקודמים היו רואים כולם השגחה מיוחדת על גדולי ישראל כמו מה שמסופר על הג"ר אלעזר משה מפינסק שהיו הגוים דוחפים אותו שידרוך על שדותיהם, בידעם כולם שהשדה שהוא דורך עליה מתברכת, כן מסופר על ה"גדול ממינסק" שהיו בעירו כלבים רעים שכל העובר שם היו מתנפלים עליו, וכשהגדול הנ"ל היה עובר היו הכלבים בורחים, וזה ידעו כל העיר ורק בדור האחרון ממש בטל, וזה כנראה בכדי להגדיל הנסיון בעקבתא דמשיחא, ואע"פ כן מי שרוצה לראות יכול עדיין לראות.
ידוע שאצל החזו"א ארעו נסים שלא כדרך הטבע בעת המלחמה.
"אכן, החזו"א סיפר מה שבדידו אירע עובדה פלאית. היה זה בעת שהותו במינסק, בזמן המלחמה, לא היה לו פספורט – כרטיס שחרור – ושם מי שנתפס בלי פספורט, היו יורים בו מיד למיתה ללא דין. וכאשר שמע החזו"א כי באו חיילי המלכות לאתר בחיפושים אחרי נתינים זרים, יצא לברוח מהעיר, אך טעה, ובמקום לברוח מהחיילים רץ לעבר כיוונם. הוא הגיע ממש מולם. הם עמדו בשתי שורות והיה חובה לעבור ביניהם. החזו"א עבר ביניהם, ואף אחד לא אמר לו דבר, עד שעבר את כולם וברח משם למרבה הפלא. החזו"א התבטא אז ואמר: "הייתי בטוח שלא אנזק כיון שסיימתי אז לכתוב את הספר עירובין!"
"בדידי הווה עובדא שראיתי בחוש את כוחו של החזו"א. חורף אחד לא ירדו גשמים, עד שהבד"ץ בי-ם הכריז לומר את התפלה על עצירת גשמים. והנה שלחו אותי לגשת להתפלל מנחה לפני העמוד בבית החזו"א. הייתי נבוך, ניגשתי לשאול את החזו"א האם לומר את התפלה על עצירת גשמים, החזו"א התעניין ושאל אותי מדוע לומר, והשבתי לו שכך הכריזו הבד"ץ בי-ם, החזו"א שאל אותי, וכי אין גשם, השבתי שאכן עד היום טרם ירדו גשמים, החזו"א נענה ואמר לי "אל דאגה עוד יהיה הרבה גשם!" וכך פסק את פסוקו.
"והנה למרבה הפלא מיד שהתחלתי להתפלל לפני העמוד החלו לרדת גשמי זלעפות. לאחר התפלה נכנסתי לחדרו ואמרתי לו: "אירע כזה מופת גדול פה", זכרוני, איך שהחזו"א חייך והיה נראה כמסכים עמי למופת הגדול.
מוסיף הגר"ח: "הכרתי אחד שעסק בסחורה לא חוקית, אך היה נכנס לחזו"א ומתברך ממנו, והאמין מאוד בברכתו. עד שכאשר המשטרה עתה עליו, אמר לידידיו ברוגע ובשלווה: אינני מפחד מהם כי יש לי ברכה מהחזו"א, ואכן סוף דבר היה ששחררו אותו לחופשי.
מנין שאב החזו"א את כוחו הגדול ברפואה, וכידוע פעם שירטט על הנייר את צורת מח האדם, וציין בשירטוט כיצד על המתנתחים לבצע את הניחות במדויק?
"החזו"א שאב את כוחו ברפואה מלימוד התורה לשמה, וכמאמרם "כל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה… כל העולם כולו כדאי הוא לו…" ואכן בכח תורתו ידוע על הרבה מקרים שהחזו"א לקח אחריות להכריע בדיני נפשות.
"אאמו"ר התבטא, שפסקי החזו"א בענייני רפואה, לא היו על פי רוח הקודש, אלא פסקי הלכה. לאמוד, כמה אחוזי סיכון יש בניתוח עצמו, לעומת סיכויי ההחלמה, וכמה יש בזה סיכון חיי שעה לעומת ריוח חיי עולם של יותר מי"ב חודש. ועל ידי דביקותו בתורה, זכה שכיוון לאמיתה של תורה, וכשפסק שיש לנתח – הניתוח הצליח.
תיקון הנפש
כיון שנגענו בכוחו הגדול של החזו"א, בקשנו לשאול: מה שמסופר שמצאו לאחר פטירתו של החזו"א כת"י סתרים, שבו מציין החזו"א בקצרה כי נשמה מיוסרת, באה אליו לבקש תיקון הנפש,
"אכן, הכת"י הוא אמיתי והובא ב'קובץ אגרות" על נשמה שהגיע לבקש מהחזו"א תיקון. וכך נכתב שם: "…לא נתן לי לעזבו שאברכנו, אמרתי לו לך לשלו' ולא נחה דעתו. אמרתי לו יה"ר שתתקן את הנפש הזאת תיקון גמור ותסלח את כל עוונותיו, תיכף נח דעתו ונשאר במנוחה".
הגר"ח שליט"א מגלה לנו שהוא יודע היטב את הרקע למקרה מוזר זה.
"היה זה בעיר קוסובה מקום מגורי אבי החזו"א שם כיהן כרב העיר. בבית דין שבראשותו נערך בזמנו דין תורה, בין שני בעלי בתים מהעיירה. הוא פסק את פסקו. היהודי שהפסיד בדין, כעס וחש נעלב עד שהחל לנהל מלחמה קשה מול הרב. אותו יהודי הרבה במחלוקת. פתח ביהכ"נ נוסף חדש, וגם הביא להביא רב נוסף לעיירה. לאחר שנפטר, הוא זה שבא לבנו החזו"א, לבקש תיקון לנשמתו הדוויה. הגר"ח הוסיף: "עוד הכרתי את בני משפחתו של אותו יהודי".
אומרים שהחזו"א לא הביט מעולם ב'מראה'.
"הדברים נכונים. החזו"א לא הכיר את צורתו כלל. הוא מעולם לא הביט ב'מראה'. החזו"א סיפר על עצמו שבהיותו בברלין לצרכי רפואה, נזדמן לבית שמול הפתח היתה תלויה 'מראה' שדמותו נשקפה אליו מתוכה, וסבר לתומו כי עוד מישהו מתכוין להיכנס לבית, ורצה לפנות לו הדרך… כמדומה שהחזו"א אמר לי בשעתו שכל הבית היה מראה וסבר שזה הרחוב שראה אדם בא כנגדו.
"עובדא ידענא, פעם אחת הביאו לפני החזו"א תמונה שלו, ושאלוהו מי זה? וענה שזה נראה אחיו ר' מאיר!…
חלקים מתוך המבשר תורני תשע"ד