שאלה: חולה הצריך לאכול בתשעה באב, ואם יאכל פת יצטרך לאכול כמות גדולה של לחם כדי לחזק את לבו, ואם יאכל בשר ככותבת אחת יועיל לחזקו ולא יצטרך להרבה אוכל. האם נתיר לו לאכול בשר בתשעה באב? או שכיון שמבואר בגמרא תענית (ל:) שהאוכל בשר בסעודה מפסקת עליו הכתוב אומר "ותהי עונתם על עצמותם", אסור לו לאכול בשר, ויאכל פת כפי הנצרך לחזק את לבו.
תשובה: נראה שיאכל פת ולא בשר, והטעם, שבעיקר הדין של חולה בתשעה באב נפסק בשו"ע (סי' תקנ"ד ס"ו) שמאכילים אותו גם בלי אומד אם יסתכן במניעת אכילה, ורק בחשש הדבקות במגפה כתב הבה"ל שם שיש לאכול פחות מכשיעור, כיון שאינו חולה עדיין. ואמנם החת"ס (או"ח סי' קנ"ז) כותב שאם הותר לחולה ככותבת אחת אסור בככותבת נוספת, אולם השבט הלוי (ח"ד סי' נ"ו) כתב שזה רק דרך חומרא כדי להשתתף בצער הצום, אבל מן הדין מותר לחולה לאכול כל צרכו.
נמצא אם כן שמעיקר הדין אין הגבלה על כמות האוכל המותרת לחולה. ולעומת זאת בשר הרי אסור לאכול מן הדין, כמבואר בתחלת סימן תקנ"ב לגבי סעודה מפסקת. ואף שדעת הגרי"ז זצ"ל שסעודה מפסקת חמורה יותר מתשעה באב בעצמו, מ"מ בוודאי שיש איסור מן המנהג לא לאכול בשר בתשעה באב, ואף במוצאי תשעה באב כמבואר בסי' תקנ"ח, ומלבד זאת, לדעת כמה ראשונים מבואר שתשעה באב חמור יותר, ואכמ"ל.