היום נמשיך לעסוק בנושא: אמירת דברי קדושה בצורה הולמת
יום שלישי כ"ד בטבת תשע"ו
באיזה אופן נחשבים מַיִם ככיסוי?
כפי שלמדנו אתמול, אסור לדבֵּר דברי־קדושה בשעה שערוות המדבֵּר בלתי־מכוסה; אולם, אין צורך בכיסוי של ממש, ודי בכיסוי כלשהו, ולפיכך - מים צלולים נחשבים ככיסוי, והעומד בתוכם רשאי לדבֵּר דברי־קדושה, ובתנאי שעיניו מחוץ למים ואינן רואות את ערוותו. ואם לבו בתוך המים - צריך לכסות את לבו, או לחצוץ בינו לבין הערווה; ואם המים עכורים מחמת תערובת של חול, או סבון, וכדומה - ויש אומרים שאף כשנעכרו לרגעים בשל עִרבול - אינו צריך לכסות את הלב. [סעיף ב וס"ק ז ו־יג; ביאורים ומוספים דרשו, 17 ו־19]
חובת כיסוי הראש בעת אמירת דברי קדושה
אסור לאיש מישראל לשהות בגילוי ראש, וחמור האיסור במיוחד בעת אמירת דברי־קדושה: ברכות, תפילה או דברי־תורה, וכן בעת שהייה בבית־הכנסת. וכיסוי הראש ביד אין בו די להתיר אמירת דברי־קדושה, כיון שהיד היא חלק מהגוף, וכפי שלמדנו אתמול - גוף אינו יכול לכסות את עצמו, ועל כן חובה לכסות את הראש דווקא בכיפה או בדבר אחר; ויש מקלים בשעת הדחק, אך נכון להחמיר בדבר, ולכסות את הראש בשרוול היד וכדומה. [סעיף ב וס"ק י; ביאורים ומוספים דרשו, 18]
הנוגע במקומות המכוסים כשהם נקיים - האם צריך ליטול ידיו?
הנוגע בידו במקומות המכוסים שבגוף צריך ליטול את ידיו, אולם אם נוגע בהם כשהם נקיים - נחלקו הפוסקים אם צריך ליטול את ידיו. וכן נחלקו לגבי הנוגע במקומות המכוסים שבגופו כאשר הם נמצאים בתוך מים - אם צריך ליטול את ידיו; ויש מהמקלים שכתב כי בשונה משאר המקומות בגוף - הנוגע ברגליו שבתוך המים צריך ליטול את ידיו, מפני שחובת הנטילה לנוגע ברגליו אינה רק מסיבת 'נקיוּת', אלא גם בשל הרוח הרעה השורה עליהן. [ביאורים ומוספים דרשו, 20]