קָחֶם נָא אֵלַי וַאֲבָרֲכֵם (בראשית מ"ח, ט)
מרן הגה"צ רבי ירוחם לֵייוׇאוׅיץ זצ"ל, משגיח ישיבת מיר, כותב בספרו 'דעת תורה', כי בפרשה זו מלמדת אותנו התורה את המושג של 'ברכה'. אנשים סבורים שברכה נשלפת מפיו של הצדיק מבלי משים ובלי כוונה מיוחדת, כשלאמיתו של דבר ישנו עניינים רמים בכל פרט ובכל נקודה בברכה.
יוסף בא ואומר לאביו כיצד להניח את הידים. בהסתכלות שטחית הדברים נראים לכאורה כזוטות, מה זה משנה כיצד בדיוק יניח יעקב את ידיו? אך לא! אנו רואים כאן שבענין ברכות יש לנעשה משמעות רבה, ישנם כללים ברורים וסדר מדוקדק כיצד מברכים.
יוסף סבר כי מכיון שמנשה הוא הבכור, הרי שמׅסדר הברכה שהיד הימנית תהיה דוקא על ראשו, כדי שאכן יקבל את הברכה התואמת לו. הרמב"ן כותב יתירה מזאת, שיוסף חשב שכיון שיש כאן טעות, הרי שכל הברכה היא בטעות, וחלילה לא תחול אם לא תהיה הברכה בסדר הנכון. אולם יעקב דוחה את דבריו, ואמר לו "ידעתי בני ידעתי". אדרבה, רק כך בצורה ובאופן הזה תחול עליהם הברכה, ואין מתאים וראוי יותר מלברך אלא בצורה הזאת.
כיצד פועלת הברכה? מרן רבי חיים מוואלוז'ין זצ"ל, בספרו 'נפש החיים' (שער ב פרק ד) כותב שהברכה מכינה את התנאים הנדרשים לקבלת השפע. היא מכינה את העולמות העליונים שיהיו ראויים לקבל את השפע, ולהמשיך אותו אל ראש המתברך.
והנה מנהג ישראל במקומות רבים, שבליל שבת קודש מברכים את הילדים. היעב"ץ בסידורו (בית מ"ד, סעודה ראשונה) מאריך מאוד בענין מנהג זה, ומסביר שטעם המנהג לברך דווקא בליל שבת לאחר התפילה, הוא משום שבזמן זה חלות ההשפעות הטובות של השבת, וראוי אז להמשיכן על הילדים.
במיוחד, מציין היעב"ץ, ראוי לברך את הילדים הקטנים, לפי שאין ביכולתם מצד עצמם להמשיך שפע על ידי מעשיהם הטובים, שהרי צריכים הם להיות ראויים ומוכנים לקבל את השפע. השפעות טובות אלו יורדות על ידי הגדול המברך אותם, והן משפיעות מאוד לקטנים שעדיין לא טעמו טעם חטא. ברם, הוא מוסיף, שאנחנו נוהגים לברך גם את הילדים הגדולים.
היעב"ץ מורה גם את אופן הברכה והצורה כיצד לברך; מניחים שתי ידים על ראשי הילדים, ולא רק יד אחת. כי בדרך זו נהג משה רבינו כשבירך את יהושע, שבירכו בעין יפה ובשתי ידים (ראה רש"י במדבר כז, כג). כך גם הכהנים שמצווים מן התורה לברך את ישראל, מצאנו שמברכים את העם בשתי ידים.
המלאכים אף הם מברכים את האדם בליל שבת ברכה בשתי ידים. כך מובא בגמרא (שבת קיט, ב), שהאדם האומר "ויכולו" בליל שבת הרי הוא נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, ואותם המלאכים שמלווים אותו תדיר, מניחים ידיהם על ראשו ומברכים אותו.
לכן כותב היעב"ץ שראוי לברך את הילדים בשתי ידים, ושכן היה נוהג אביו ה'חכם צבי'. והוא מציין שם, שאין לנהוג כאותם אנשים 'חסרי דעת' החושבים שיש קפידא לברך ביד אחת, וכשמאחלים 'מזל טוב' זה לזה נותנים יד אחת, וכן כשמברכים בברכת 'שבת שלום' נותנים יד אחת, שכן 'סוד הידים לברכה – גדול הוא'. והדברים למעלה מהשגתנו!
[לעומת זה יש לציין, שישנם גדולי עולם שהקפידו לברך רק עם יד אחת, מחשש שלא יברכו כברכת הכהנים ויכשלו באיסור 'בל תוסיף'. כך נהג זקננו הגה"צ רבי שמואל אהרן יודלביץ זצ"ל, בעל ה'מעיל שמואל', ובעקבותיו מו"ח הגאון רבי מרדכי דוב יודלביץ זצ"ל. זאת על פי דברי בעל ה'תורה תמימה' (במדבר ו, כג) שהגר"א בירך את המו"צ דוילנא ביד אחת, וכשנשאל השיב שלא מצאנו ברכה בשתי ידים רק אצל הכהנים במקדש].
בתרגום אונקלוס תרגם את המילה "שִׂכֵּל אֶת־יָדָיו" – אַחְכְּמִינוּן לידוהי". ולכאורה איזו חכמה טמונה כאן? מבאר החזקוני שהיו כאן שתי חכמות; האחת, עצם זה שלא העמיד את מנשה לשמאלו ואת אפרים לימינו, כדי שלא להטיל קנאה ביניהם. והשניה, שלמרות ששם את היד הימנית על אפרים ואת היד השמאלית על מנשה, הקפיד שלכל הפחות היד השמאלית תהיה מונחת מעל היד הימנית. כך משמע מלשון הכתוב: "וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים וגו', ואת שמאלו על ראש מנשה" (מח, יד). שידו השמאלית של יעקב היתה מונחת מעל ידו הימינית. זוהי החכמה שנהג בה יעקב!
מדוע באמת הוא שם קודם את היד הימנית ורק מעליה את היד השמאלית? הרי צריך שהימין יהיה מעל השמאל מפאת חשיבותו של הימין?
שמעתי על כך הסבר נפלא מדודי הגאון רבי יעקב קופשיץ שליט"א, מראשי ישיבת 'אור אלחנן', שיעקב אבינו הקדים להניח את יד ימינו על אפרים ואת יד שמאלו גבוה יותר על מנשה – 'כי מנשה הבכור'! כלומר, שאף שהבין שמוטל עליו להניח את ידו השמאלית על מנשה, אך נתן לאותה יד חשיבות כשהניחה מעל היד הימנית, כאות לחשיבותו של מנשה, בהיותו הבכור!
***
זקננו הגה"צ רבי שמואל הלל שינקר זצ"ל, חתנו של מרן הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של ירושלים, סיפר פעם עובדה נפלאה שאירעה עימו:
בהיותו ילד לקחו אביו להתברך מפי אבי תנועת המוסר, מרן רבי ישראל סלנטר זצ"ל, ורבי ישראל הניח את שתי ידיו על ראשו ובירכו. לימים בא רבי שמואל הלל להתייעץ עם רבו הסבא מקלם – מרן הגאון רבי שמחה זיסל זיו זצ"ל, האם לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בה. השיבו ה'סבא' שעליו להתפלל קודם תפילת מעריב, בה יכוין בברכת השכיבנו בתיבות 'ותקננו בעצה טובה מלפניך', ורק אז הוא מקוה שה' יתברך ישים בפיו עצה טובה והוגנת להשיבו. ואכן לאחר התפילה יעץ לו ה'סבא' שכדאי לו לעלות לארץ הקודש.
ביציאתו פנה רבי שמואל הלל ל'סבא' וביקשו: "רבי ברכני!". וה'סבא' בירכו בחום. חזר וביקש: "אנא! שהרבי יברכני עם שימת ידיו על ראשי". וה'סבא' השיבו: "לא! דבר זה אינו מקובל אצלי". שוב אמר רבי שמואל הלל ביראת הכבוד: "והלוא גם הַ'אַלְטֶער' [רבי ישראל סלנטר] בירכני באופן זה בילדותי, ואם הוא בירכני עם שימת ידיים גם הרבי יכול לעשות זאת".
ה'סבא' שמע את דבריו, הרהר מעט, נענה לבקשתו, ובירכו בשתי ידיו…
מתוך אוצרותיהם אמלא