"אך הטרפים המיוחדים לאישי מיני החיים רבו מספר, והחכם כאשר יתבונן בהם ויבין סבותם יכיר חכמת מחשבת הבורא יתעלה בהם, ועליהם אמר דוד (תהלים קד) כולם אליך ישברון לתת אכלם בעתו…" (שער הבחינה פרק ה')
ישנם בעלי חיים שעושים שימוש בגלאי חשמל כדי לגלות את טרפם. אחד מהם הוא הברווזן החי באגמים ובנחלים באוסטרליה וניזון מתולעים, ראשנים, סרטנים קטנים ומגוון חרקים החיים במים. הוא צד לרוב במים עכורים, ואיסוף המזון בתוך המים נעשה כאשר עיניו, אוזניו ונחיריו סגורים ואטומים, והמקור מתפקד כגשש תחושתי המאפשר לברווזן ללכוד את מזונו על ידי זיהוי מטענים חשמליים. החוקרים גילו שיש לברווזן יכולת להבחין בזרמי חשמל זעירים, ויכולת זו מאפשרת לו לגלות בקלות את טרפו, משום שכל תנועה יוצרת זרמי חשמל קטנים שאותם מזהה הברווזן.
היכולת להבחין בזרמי חשמל נפוצה בקרב הדגים. דגי הסחוס למשל מסוגלים לקלוט את טרפם הן ע"י תנועותיו והן ע"י זרמי החשמל ששריריו מייצרים. יש להם מסביב לראשם מערכת של חיישני חשמל עדינים הקולטים את הזרמים הזעירים הנפלטים מגופו של הטרף. היות והמטען החשמלי שפולטים השרירים הינו זעיר מאוד, הם מסוגלים ללכוד את טרפם רק ממרחק של מטר בקירוב.
ה'תריסנית החשמלית' היא דג שעושה שימוש בחשמל, לא כדי לגלות את הטרף אלא כדי לצוד אותו. בראש ובזימים שלו יש איברי חשמל רבי עוצמה המסוגלים לייצר זרם שעוצמתו 90 וולט. הוא מהמם את טרפו במכת חשמל ואז אוכל אותו. דג נוסף העושה שימוש בחשמל כדי להמם את טרפו הוא ה'שפמנון החשמלי'.
הדג החשמלי ביותר הוא ה'צלופח החשמלי', שזנבו מכיל עשרת אלפים איברי חשמל זעירים הערוכים ב-70 טורים, ולמעלה ממחצית גופו משמש להפקת חשמל. הוא יכול לייצר חשמל בעוצמה גבוהה של עד 550 וולט, עוצמה שמסוגלת להרוג אדם.
דגים אחרים עושים שימוש בחשמל שהם מייצרים כדי לגלות את הטרף, כמו דג הסכין והמורמירים. הדגים הללו מייצרים חשמל בעזרת תאי שריר מיוחדים והם משגרים סביבם שדה חשמלי, וכאשר הטרף נכנס לשדה החשמלי הוא מזוהה מיד משום שהוא משבש את השדה החשמלי ואז הדג קולט אותו באמצעות תאי חישה הקשורים למוחו.
(סוד השמחה)