הרב מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית
שיטת רבנו תם
במאמר שלפנינו נבאר שלשה דעות הקדמונים בזמן של בין השמשות וצאת הכוכבים.
שיטה ראשונה – שיטת רבינו תם בסוגייתנו שזמן צאת הכוכבים הוא שיעור הלוך ארבע מיל לאחר השקיעה, שזה 72 דקות לאחר השקיעה, ורק אז נחשב ללילה גמור, וזה ע"פ המבואר בסוגיא בפסחים שזמן צאת הכוכבים מהלך ארבע מיל לאחר השקיעה, ומה שמצאנו במסכת שבת שזמן בין השמשות שלשת רבעי מיל פי' ר"ת שאין בין השמשות מתחיל מהשקיעה שלנו, אלא לאחר השקיעה עדיין יום גמור משך שלש ורבע מיל שזה 58.5 דקות ורק אז מתחיל שקיעה שניה ואז 13.5 דקות זה בין השמשות ספק יום וספק לילה, ואח"כ נעשה לילה גמור.
ופירש ר"ת שמה שאמרו בגמרא שדם קרבנות נפסל בשקיעת החמה הכוונה לשקיעה שלנו, ודרשו מהפסוק ביום הקריבו את זבחו שנפסל בשקיעה, אף שלשאר דיני התורה נדון כיום, לגבי קרבנות אלא להקריב, ופיר"ת שלכך הוצרך הפסוק, כי אם היה לילה כבר ידוע שהקרבה אינה בלילה, אלא להשמיע שאף שבשקיעה עדיין יום בכל זאת נפסל.
וכן דעת הרמב"ן בתורת האדם, והוסיף לבאר שזמן תוספת שבת הוא מתחיל בשקיעה ראשונה שמאז יכול לקבל שבת משך ג' מילין ורביע, ויכול להוסיף כל זמן זה לעשותו שבת, ויכול להוסיף רק מקצתו לפי רצונו.
הדינים העולים לשיטת רבנו תם
לפי דעת ר"ת והרמב"ן ועוד ראשונים העומדים בשיטתם, יוצא חומרא שאסור לעשות מלאכה במוצאי שבת עד 72 דקות לאחר השקיעה, וכדעתו פסק השלחן ערוך בסימן רס"א ס"ב.
שלש שיעורים בדעת רבנו תם
וידוע שנחלקו הפוסקים בשעור הילוך מיל, כפי שהביא המשנ"ב בסי' תנ"ט בביאור הלכה שדעת כמה פוסקים ששיעור מיל הוא 24 דקות ודעת הגר"א ששיעור מיל 22.5 דקות, ומעיקר הדין לגבי בצק ששהה ויש חשש שהחמיץ צריך להחמיר בשמונה עשרה דקות כמוש"כ השו"ע שם שזה שיעור מיל, אך בהפסד מרובה דעתו שאפשר להקל עד 22.5 דקות, ובמליחת בשר ששיעור השהייה במלח בדיעבד מיל, החמיר המשנ"ב שלא מספיק 18 דקות, לפי"ז יוצא שלהשיטות שמיל זה 22.5 דקות, מהלך ד' מיל זה 90 דקות, ואסור לעשות מלאכה במוצאי שבת עד שעה וחצי לאחר השקיעה, ולהסוברים שזה 24 דקות יש להמתין במוצאי שבת 96 דקות, והחזו"א (או"ח סי' קכ"ג) נוקט בדעת הגר"א שלמסקנתו שיעור מיל שמונה עשרה דקות וכדעת השו"ע ואין להקל בבצק ששהה יותר מ-18 דקות, ולגבי מליחת בשר ששיעורו בדיעבד מיל לשהות במלח, דעת החזו"א שיש להקל ב- 18 דקות, ולמעשה עיקר המנהג להמחמירים כרבנו תם לשער בשבעים ושתים דקות.
שיטה שניה – דעת הגאונים רב שרירא גאון ורב האי גאון כפי שהובאו בשו"ת מהר"ם אל אשקר (סי' צ"ו) שזמן בין השמשות של ג' רבעי מיל מתחיל מיד בשקיעה שלנו ואח"כ נעשה לילה גמור אפילו קודם ד' מילין, וכן הכריע הגר"א בסימן רס"א, וביאר שמה שאמרו בפסחים שמהשקיעה עד צאת הכוכבים יש מהלך ד' מיל, זה זמן יציאת כל הכוכבים, אבל לענין שיעשה לילה מספיק שלש כוכבים וזה לאחר ג' רבעי מיל.
ולכן דם נפסל בשקיעת החמה שאז מתחיל בין השמשות, ותמה הגר"א על רבנו תם שלדעתו זה עדיין יום גמור ולמה הדם נפסל ע"ש.
שיטה שלישית – דעת היראים (מצוה רע"ד) שזמן בין השמשות האמור בגמרא של שלשת רבעי מיל מתחיל לפני השקיעה, ובשקיעה כבר נחשב לילה גמור, ופי' שזה הסיבה שדם נפסל בשקיעת החמה כיון שאז כבר לילה גמור.
לפי דעתו יש לפרוש ממלאכה בערב שבת כשיעור שלשת רבעי מיל לפני השקיעה, שאז מתחיל זמן בין השמשות.
דברי המנחת כהן בדעת רבנו תם
כתב המנחת כהן והובא בבאור הלכה סי' רצ"ג שגם לשיטת רבנו תם אם רואים בפועל שלש כוכבים קטנים נדון כודאי לילה ומותר לעשות מלאכה במוצאי שבת.
העולה לדינא:
להלכה: המנהג הרווח בארץ ישראל שלא מחמירים כרבנו תם, ולפי האמור כשרואים כוכבים הכרעת המשנ"ב להקל ע"ש שהצריך גם סימן שהכסיף העליון, ורבים הנוהגים לעשות מלאכה לפני זמן רבנו תם, ולדעת הרבה פוסקים הדין תלוי בשינוי האופק בארצות שונות, ובארץ ישראל דעת החזון איש שזמן צאת הכוכבים הוא 40 דקות לאחר השקיעה ובמוצ"ש מוסיפים ל 45 דקות לעשות מלאכה.
וכ"כ הכף החיים סי' רס"א סק"א להמתין 40 דקות לאחר השקיעה.
ישנם רבים הנוהגים כרבנו תם לחומרא לענין שלא לעשות מלאכה במוצ"ש עד 72 דקות וכן להתענות ביום כפור עד 72 דקות לאחר השקיעה וכן הקפיד הגרי"ז מבריסק זצוק"ל והגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ולענין תפלת ערבית אפשר להקל להתפלל מוקדם גם לדעת רבנו תם כמו שמותר להתפלל מפלג המנחה, אלא שיצטרכו לומר קריאת שמע לאחר הזמן שע"פ רבנו תם.
המשנ"ב סי' רס"א ס"ק כ"ג כתב שמי שפורש ממלאכה חצי שעה או עשרים דקות לפני שקיעה אשרי לו שיוצא בזה גם שיטת היראים, ובשעה"צ הוסיף שגם אם מיל הוא 24 דקות וגם מוסיף כמה דקות לצאת ידי חובת תוספת שבת, יוצאים גם שיטת היראים.
במודיעין עילית נהגו להדליק נרות שבת חצי שעה לפני השקיעה לקיים דברי המשנ"ב וכן בעוד ערים נהגו כן, ובירושלים הוסיפו 40 דקות לפני השקיעה.
סעודה שלישית אחר השקיעה למי שאינו מחמיר כרבנו תם
המשנ"ב (סי' רצ"ט סק"א) כתב להקל לאכול סעודה שלישית לאחר השקיעה, ובשעה"צ כתב שמסתמך על דעת רבנו תם המובא בשו"ע שנחשב עדיין יום.
ושמעתי מפוסקי זמננו שליט"א שאותם הנוהגים בעשיית מלאכה במוצאי שבת כהגאונים, נמצא שנוקטים בתורת ודאי שהלכה כהגאונים אפילו לענין איסור סקילה אין חוששים לרבנו תם, א"כ לא יוכלו להסתמך על דעת רבנו תם להקל לענין אכילה לאחר השקיעה, אכן בבה"ל דן להקל כשיטת רבי יוסי שבין השמשות יותר מאוחר, ויש לפלפל עוד בהוראה זו.
לשליחת תגובות לכותב הטור הרב שוורצבורד, כתבו לפקס: 08-9791445