"וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד" (שמות א', כ')
לכל דור ודור יש את מעלותיו ואת חסרונותיו, וכן בענין 'משא ומתן באמונה', ו'רוח הבריות נוחה הימנו', עלינו לגלות טפח ולכסות טפחיים. אם נתבונן על דורנו, ואין כוונתי לחלק מאנשי הדור שפרשו לגמרי מדרך התורה ופרקו מעליהם עול מצוות ויראת שמיים, אלא לחלק שאנו שייכים אליו – דור שמקיים את התורה ומצוותיה, דור הרוצה לחנך ילדיו ע"פ התורה והיראה בדרכי אבותינו ורבותינו.
אנו רואים לפנינו דור של שאיפה וצימאון לתורה וליראת שמים, לטהרה ולקדושה. אמת גמור הוא ואין ספק בזה, אשר לכאורה מזה דורות רבים לא היה דור כזה בישראל, שהרי לא היה דור שהיו בו כ"כ הרבה כוללים לאברכים, אשר תורתם אומנותם היושבים על התורה ועל העבודה כמו בדורנו.
והנני יכול להעיד על כך, שכאשר נישאתי לפני למעלה משישים שנה, בעיר פרעשבורג שהיתה עיר ואם בישראל, נמצאו יחידים ממש שישבו על התורה והעבודה. כולל לאברכים לא היה אז, פרט לכולל של בעלי בתים שלמדו כל היום משניות, וקיבלו תמיכה מאנשי הקהילה, כדוגמת עשרה בטלנים שצריכים להיות בכל עיר, אך כוללים כמו שקיימים בדורנו היו מעטים מאוד.
זכיתי להיות שלוש שנים בפולין [בתורה-דיגע פולין] ושם היה בכל עיר מאות ואלפים לומדי תורה, אך גם הם לא היו מרוכזים בכוללים או במוסדות תורה אחרים, וכאשר מו"ר הרב מלובלין זצ"ל הקים את ישיבת חכמי לובלין הוא היה יחיד בדורו, ואחריו בנו, גם בליטא ובאונגרין ובארץ ישראל בניינים לפנימיות וחדרי אוכל בישיבות השונות, וכיום מוסדות אלו קיימים בכל החוגים. אף דור לא זכה לכך שמספר כה רב מכל משפחה ומשפחה יהיו לומדי תורה בדורנו.
עוד זכה דורנו לריבוי בנים ובנות בלעה"ר, במידה שלא היתה בשום דור. בכל הדורות היו יחידים שזכו לכך, אולם דורנו עולה על הדורות שלפניו, ורבים נתברכו במשפחות גדולות. קרוב לוודאי שברצונו ית' להשיב, לכה"פ בכמות, את נשמות הקדושים והטהורים שנספו על קידוש השם, לפני כמה עשרות שנים. וזאת יאמר לזכותם ולשבחם של בני דורנו.
אהובי ורבותי, אין ספק בלבי, שהעמדת דורות לתורה וליראה, זהו צד הזכות והאור של דורנו, ב"ה השי"ת זיכני לדור במקום תורה. ויש לי קשר ושייכות כמעט עם כל העדות והחוגים שבדורנו. בארץ הקודש ובחוץ לארץ – בתהום התורה וההלכה [לא בעניני הפוליטיקה ח"ו].
ב"ה זכינו בדורנו שיתרבו לומדי התורה וההולכים בנתיבותיה. ישיבות, כוללים ותלמודי תורה מתווספים מידי שנה. בתים חדשים הולכים ונבנים בישראל, ספרים חדשים רבים יוצאים לאור ע"י אברכים בני תורה. כל אלו הם זכות עצומה לישראל שאין לתאר ואין לשער. אך הצל המפריע והמפסיד לכל זה והריעותא שבדורנו, היא ההתנהגות בדיני ממונות, האופן של משא ומתן בדורנו, והצורה שאנשים בימינו חפצים להשיג ממון ולהגיע לעשירות, עד שכמעט ובטל לגמרי מן העולם כל הערך של זהירות בממון אחרים.
מורי הוראה בישראל
שמעתי לפני עשרות שנים מתלמידי תלמידיו של מרן החתם סופר זיע"א, שהפעולה הראשונה שהחת"ס עשה לזיכוי הרבים, בהגיעו לפרשבורג היתה, שהושיב בכל בתי הכנסת ובתי המדרש שבעיר, רבנים תלמידי חכמים ומרביצי תורה בישראל. באופן זה השכין בפרשבורג את כח התורה והיראה, יראת ה' טהורה עומדת לעד.
בשו"ת החת"ס מובאות כמה תשובות שהשיב לקהילות שונות, כאשר כס הרבנות התפנה, ושאלו בעצתו שיורה את מי ראוי למנות כרב. החת"ס מציב בתשובתו אליהם תנאי, 'ובלבד שלא יהיה כסא הרבנות פנוי מרב מורה צדק י"ב חודש'. ללמדנו בא, כמה חמור הדבר, שיהיה בית מדרש או בית כנסת, ובוודאי עיר בישראל, ללא רב.
(דרשות)